אני נשאלת הרבה אם דיאטה קטוגנית מסוכנת, ובדרך כלל השואלת כבר נמצאת בתוכה חודש או חודשיים. אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית מומחית בהפרעות אכילה, ואני רוצה לענות על זה מזווית שכמעט לא מדברים עליה: לא מהבחינה המטבולית, אלא מהבחינה הנפשית — מה קורה לראש של אדם כשקטגוריות שלמות של מזון מקבלות תווית של "אסור".
מה זו דיאטה קטוגנית ולמה היא נשמעת משכנעת
בבסיסה, הדיאטה הקטוגנית מצמצמת בצורה דרמטית קבוצת מזון שלמה — הפחמימות — ומשנה את מקור האנרגיה העיקרי של הגוף. חשוב לומר שבמקורה זו גישה רפואית: היא פותחה ומשמשת עד היום, בליווי צמוד של צוות רפואי, במצבים נוירולוגיים מסוימים כמו סוגים של אפילפסיה. השימוש הזה נעשה תחת מעקב, עם מדידות ועם התאמה אישית.
מה שנמכר היום ברשתות החברתיות הוא משהו אחר לגמרי. זו אותה מסגרת מגבילה, בלי הצוות הרפואי, בלי המעקב, בלי הסינון — ועם שפה של ניקיון ומוסר שאין לה שום קשר לרפואה. וזה בדיוק ההבדל שאני רוצה לדבר עליו.
כשקטגוריות שלמות של אוכל מקבלות תווית "אסור"
אני לא מאמינה בחלוקה של מזון לקטגוריות מותרות ואסורות. לא כי זה לא נעים, אלא כי מבחינה קלינית זה עובד נגדנו. ברגע שקבוצה שלמה מסומנת כאסורה, קורים כמה דברים בבת אחת.
ראשית, המזון האסור הופך למעניין יותר. זה מנגנון אנושי בסיסי: מה שנאסר עלינו תופס נפח מחשבתי גדול יותר, לא קטן יותר. שנית, נוצרת חשיבה של הכול או כלום — אין "קצת", יש רק בפנים או בחוץ. ושלישית, נולד ממד מוסרי: עמידה בכלל היא הצלחה, סטייה ממנו היא כישלון אישי.
זו בדיוק המערכת שאני עובדת שנים כדי לפרק אצל מטופלות. כתבתי על זה בהרחבה במאמר על מזונות מפחידים ואיך מחזירים מאכלים אסורים בלי אשמה — התהליך ההפוך, של החזרת גמישות, הוא מהעבודות המשמעותיות ביותר בהחלמה.
למה דיאטה קטוגנית מסוכנת דווקא למי שיש לה קושי עם אוכל
ככל שדיאטה נוקשה יותר, כך היא מסוכנת יותר למי שכבר פגיעה. הסיבה פשוטה: היא לא מייצרת דפוס חדש — היא נותנת לגיטימציה חברתית לדפוס שכבר קיים.
בקליניקה אני פוגשת נשים שמספרות שהדיאטה הזאת הייתה הפעם הראשונה שבה ההימנעות שלהן זכתה לשבחים. פתאום מה שקודם הדאיג את הסביבה הפך למשהו שמברכים עליו. זה מקשה מאוד לזהות מתי חצו קו, וגם מקשה על המשפחה להתערב.
מי שכדאי לה במיוחד להתרחק מהמסגרת הזאת בלי ליווי מקצועי:
- מי שיש לה, או הייתה לה בעבר, הפרעת אכילה מכל סוג
- מי שנמצאת בתהליך החלמה, גם מתקדם
- מי שמזהה בעצמה חשיבה של הכול או כלום סביב אוכל
- מתבגרות ומתבגרים
- מי שכבר צמצמה בעבר קבוצות מזון והתקשתה להחזיר אותן
- מי שהאכילה שלה מושפעת חזק ממצב רגשי
היום שאחרי ה"נפילה"
לכל מערכת של כללים נוקשים יש רגע שבו יוצאים ממנה. זה קורה כמעט תמיד, וזה לא מעיד על שום דבר. אבל הפרשנות שניתנת לרגע הזה היא שקובעת מה יקרה אחר כך.
כשמסגרת בנויה על מוסר, יציאה ממנה לא מרגישה כמו ארוחה — היא מרגישה כמו בגידה עצמית. ואז מגיעה הבושה, ואחריה הרצון "לתקן" בהגבלה חזקה עוד יותר. וכך נסגר מעגל שאני רואה שוב ושוב: כלל, יציאה, בושה, כלל נוקשה יותר. עם כל סיבוב, האמון של האדם בעצמו נשחק עוד קצת.
בקליניקה אני רואה שהסיבוב הזה חוזר על עצמו לפעמים במשך שנים, וכל פעם הוא מתחיל מהחלטה שנשמעה הגיונית לחלוטין. אף אחת מהמטופלות שלי לא התכוונה להיכנס למעגל כזה. הן פשוט רצו להרגיש טוב יותר, ובחרו בכלי שכל הסביבה המליצה עליו.
אני רוצה לומר את זה במפורש: לצאת מכלל שהיה מלכתחילה בלתי אפשרי אינו כישלון. הכלל הוא שנכשל, לא את.
מה שקורה מסביב לשולחן
יש עוד מחיר שכמעט לא מדברים עליו, והוא חברתי. מסגרת שאוסרת קטגוריות שלמות הופכת כל ארוחה משותפת למשימה — צריך לבדוק מראש, להסביר, לוותר, לפעמים פשוט לא להגיע.
ההצטמצמות הזאת קורית בהדרגה, ולכן קשה לשים לב אליה. אבל בדידות היא מהגורמים שמחזקים דפוסי אכילה בעייתיים יותר מכל דבר אחר, והיא גם מקשה מאוד על יציאה מהם. כשאני שואלת מטופלת מתי בפעם האחרונה אכלה עם מישהו בלי לתכנן מראש, השתיקה בתשובה אומרת הרבה.
אני מציעה לבדוק את זה בכנות, בלי להאשים את עצמך: כמה הזמנות דחית בחודשים האחרונים, וכמה פעמים בחרת לאכול לפני שיצאת רק כדי לא להתמודד עם השולחן. התשובות האלה הן מדד הרבה יותר טוב מכל מדד שהדיאטה מציעה לך, כי הן מודדות כמה מקום נשאר לך בחיים.
מה אפשר לעשות במקום
אני לא מציעה כאן שיטה חלופית, כי עוד שיטה היא בדיוק לא מה שחסר. מה שכן עוזר:
- להחזיר גמישות בהדרגה — לא הכול בבת אחת, ורצוי בליווי
- לוותר על שפת "מותר ואסור" — היא לא מתארת מציאות, היא מייצרת אותה
- לאכול בסדירות — גוף שמקבל דלק באופן קבוע שקט יותר גם בראש
- לשים לב לנפח המחשבתי — כמה מהיום שלך תפוס באוכל היום לעומת קודם
- לבדוק את המחיר החברתי — כמה ארוחות משותפות נשארו בשבוע שלך
- ללמוד להקשיב לגוף — כתבתי על העקרונות במאמר על אכילה אינטואיטיבית
ואם המסגרת הזאת כבר הפכה לעיסוק שממלא את היום, שווה לקרוא גם על אובססיה לאוכל ולמה המוח נתקע. חשוב לי לומר בבירור: הפרעות אכילה הן מצב שניתן לטיפול, ואפשר להחלים מהן לגמרי. אם את במצוקה עכשיו, אפשר לפנות לער"ן — בטלפון 1201 או בצ'אט באתר שלהם.
שאלות נפוצות
האם דיאטה קטוגנית מסוכנת לכל אחד?
במקורה זו גישה רפואית שמיושמת בליווי צוות מקצועי במצבים רפואיים מסוימים. הגרסה הפופולרית, בלי ליווי ובלי סינון, מגבילה קבוצת מזון שלמה ולכן מסוכנת במיוחד למי שיש לה או הייתה לה הפרעת אכילה, למתבגרים ולמי שנוטה לחשיבה נוקשה סביב אוכל. כדאי להתייעץ עם איש מקצוע לפני כל שינוי כזה.
למה אני מרגישה כישלון כשאני אוכלת משהו מחוץ לכללים?
כי מסגרת שמחלקת מזון ל“מותר” ו“אסור” מעניקה לאכילה ממד מוסרי שאין לו מקום. היציאה מהכלל אינה כישלון אישי אלא סימן לכך שהכלל היה נוקשה מדי מלכתחילה. תחושת הבושה שאחריה היא שמזינה את המעגל.
האם צמצום פחמימות תמיד מעיד על הפרעת אכילה?
לא. יש אנשים שמצמצמים פחמימות מסיבות רפואיות מוגדרות ובליווי מקצועי. הסימנים שמדאיגים אותי הם אחרים: מחשבות על אוכל שתופסות חלק גדול מהיום, אשמה אחרי אכילה, הימנעות ממפגשים חברתיים וקושי לדמיין חזרה לאכילה גמישה.
איך אני יכולה לעזור לך
לאורך שנים של עבודה קלינית כדיאטנית מומחית בהפרעות אכילה, ליוויתי מטופלות רבות שהגיעו אחרי תקופה ארוכה של דיאטות מגבילות — קטוגנית ואחרות — עם רשימה שלמה של מאכלים שהפכו למפחידים ועם תחושה שהן כבר לא יודעות איך לאכול בלי כללים. אני מכירה את המקום הזה, ואני יודעת שאפשר לצאת ממנו.
הגישה שלי משלבת ידע קליני-מדעי עם הבנה רגשית עמוקה. אנחנו מחזירות מאכלים בהדרגה ובקצב שלך, מפרקות את שפת האסור והמותר, ובונות ביטחון סביב אכילה — בלי שיפוט, בקליניקה ברמת גן או בליווי אונליין מכל מקום בארץ.
אם קראת כאן והרגשת שהרשימה של מה שאסור לך רק הולכת ומתארכת — זה בדיוק הזמן לפנות. את לא צריכה להתמודד עם זה לבד.
צרי איתי קשר בטלפון או בוואטסאפ: 050-5855318
על הכותבת
יערה סיטבון היא תזונאית-דיאטנית קלינית, מוסמכת על ידי משרד הבריאות, המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, בתזונת ספורט ובתזונת בני נוער. את כל התכנים באתר היא כותבת בעצמה, מתוך העבודה היומיומית בקליניקה.
- תעודת תזונאי-דיאטן, משרד הבריאות (חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008)
- B.Sc. במדעי התזונה · M.A.N. במדעי הספורט, המכללה האקדמית בוינגייט
- חברה ב-האגודה הישראלית להפרעות אכילה (IAED)
- קליניקה פרטית ברמת גן · טיפול פרונטלי ומקוון בכל הארץ
מקורות והנחיות מקצועיות
התכנים באתר מבוססים על הניסיון הקליני שלי ועל הנחיות הגופים המקצועיים המובילים בתחום:
