חלק ממה שנראה כמו דיכאון, כשיש תת-תזונה, אינו דיכאון: הוא נסוג מעצמו כשהגוף חוזר להיות מוזן. עצב מתמשך, ריקנות, קושי להתרכז, עצבנות ואובדן עניין בכל מה שפעם היה חשוב – כל אלה יכולים להיות התגובה של מוח שלא מקבל מספיק אנרגיה לאורך זמן, ולא סימן להפרעת מצב רוח נפרדת.
אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית מומחית בהפרעות אכילה, וזה אחד הדברים שהכי חשוב לי להסביר, כי הוא הופך את מה שרובנו מניחים. ההנחה הרווחת היא שקודם מטפלים בנפש ואז האכילה תסתדר מעצמה; בפועל מוח בחוסר מגיב פחות טוב לכל התערבות נפשית, ואבחנה שנקבעת בזמן תת-תזונה מתארת לפעמים מצב אחר מזה שיישאר בעוד כמה חודשים. זה לא אומר שהדיכאון אינו אמיתי – זה אומר שסדר ההתערבויות משנה.
כאן אני מפרקת את הקשר בין אנורקסיה לדיכאון, ומראה איפה עובר הגבול בין מה שמשתפר מעצמו כשהגוף חוזר לאכול לבין מה שדורש טיפול משלו.
למה אנורקסיה ודיכאון מגיעים כמעט תמיד ביחד
אצל הרוב המוחלט של מי שמגיעים אליי עם אנורקסיה יש גם תסמיני דיכאון: עצב מתמשך, אובדן עניין בדברים שפעם היו חשובים, עייפות שלא עוברת עם שינה, תחושת חוסר ערך. זה כל כך שכיח, שכשזה לא מופיע אני עוצרת ובודקת שלא פספסתי משהו.
יש לכך שתי סיבות. הראשונה היא קרקע משותפת: פרפקציוניזם, רגישות גבוהה לביקורת, נטייה לחרדה, ולעיתים היסטוריה משפחתית של הפרעות מצב רוח. הקרקע הזאת מצמיחה את שתי ההפרעות, ומי שבסיכון לאחת נמצאת בסיכון לשנייה.
השנייה היא מה שההפרעה עושה לחיים עצמם. אנורקסיה מכווצת אותם: פחות מפגשים, יותר בדידות והרבה אנרגיה שמושקעת בהסתרה. גם אדם בריא לגמרי שהיה חי כך חודשים היה מדוכדך. ההסתרה והבידוד קיימים גם בבולימיה, ועל ההבדלים ביניהן כתבתי בהשוואה בין אנורקסיה לבולימיה.
מה קדם למה – ולמה זו לרוב לא השאלה הנכונה
בפגישה הראשונה אני תמיד מנסה לשרטט ציר זמן. לפעמים הדיכאון הגיע קודם: תיאבון שנעלם בתקופה קשה, ואחריו הגילוי שהשליטה באכילה מרגישה כמו הדבר היחיד שעובד כשהכול מתפרק. במקרים אחרים ההפרעה הגיעה ראשונה, ומצב הרוח ירד אחריה בהדרגה.
אבל עד שמישהי מגיעה אליי, השניים כבר שזורים זה בזה: הדיכאון מחליש את היכולת להתמודד עם ההפרעה, וההפרעה מעמיקה את הדיכאון. כשמצב כזה נמשך שנים הוא מקבל אופי משלו, וכתבתי על כך במדריך על אנורקסיה שנמשכת שנים.
והבשורה המעשית: השאלה "מה היה קודם" כמעט לא משנה את הצעד הראשון. בשני התרחישים הוא זהה – להחזיר לגוף את מה שחסר לו, בליווי ולא לבד.
מה תת-תזונה עושה למוח ולמצב הרוח
זו הנקודה שהכי חשוב לי להעביר. בשנות הארבעים נערך בארצות הברית מחקר שבו גברים צעירים ובריאים, בלי היסטוריה של קושי נפשי, קיבלו לאורך תקופה ארוכה פחות ממה שגופם היה צריך.
הם הפכו מדוכדכים ועצבניים, התרחקו מחברים והפסיקו להתעניין בדברים שאהבו. הריכוז נפגע, החשיבה נעשתה נוקשה, השינה התקלקלה, והם החלו לחשוב על אוכל כל הזמן: לאסוף מתכונים, לדבר ולחלום עליו.
הרשימה נשמעת לך מוכרת? היא כמעט זהה למה שמתארים לי בקליניקה. והחשוב מכול: אצל אותם גברים כל זה נעלם כשחזרו להיות מוזנים כראוי. אלה לא היו תכונות אופי ולא הפרעה נפשית ראשונית, אלא תגובה של מוח שחסר לו דלק. על המחשבות הטורדניות סביב אוכל הרחבתי במדריך על אובססיה לאוכל.
זה קורה בכל משקל – וזו הסיבה שמפספסים
טעות נפוצה היא להניח שהמוח מגיב רק כשהמראה החיצוני משתנה. הוא לא. מה שמפעיל את התגובה הזאת הוא הפער בין מה שהגוף צריך למה שהוא מקבל, ולא איך הוא נראה מבחוץ.
לכן אני פוגשת נשים שנראות "בסדר גמור" לסביבה ובכל זאת סובלות מכל התסמינים שתיארתי. הן מקבלות אבחנה של דיכאון או חרדה, והקושי סביב האוכל נשאר מתחת לרדאר, לפעמים שנים. כתבתי על התופעה הזאת בהרחבה במדריך על אנורקסיה במשקל תקין.
מה משתפר מעצמו כשהגוף חוזר לאכול
כשאדם חוזר להיות מוזן באופן סדיר ומספק, יש דברים שמשתפרים כמעט בלי טיפול ישיר: הריכוז חוזר, השינה מתייצבת, החשיבה נעשית גמישה יותר, והמחשבות על אוכל מתחילות לרדת בעוצמה.
שני דברים חשוב לדעת מראש. הראשון: זה לא קורה מיד, והשיפור במצב הרוח מגיע באיחור אחרי השיפור התזונתי. השני, שקשה יותר: בתחילת הדרך החרדה דווקא מתגברת ומצב הרוח יורד, כי חזרה לאכול היא בדיוק מה שההפרעה נאבקת בו בכל כוחה.
אני מכינה לזה מראש את כל מי שאני מלווה, כי בלי ההכנה הזאת השלב מרגיש כמו הוכחה שהטיפול מזיק, וזו הנקודה שבה נוטים לעצור. תיארתי את השלבים לפי הסדר במדריך על החלמה מאנורקסיה.
ומה לא משתפר לבד
אצל חלק מהאנשים, כשהגוף כבר מוזן והתפקוד חזר, הדיכאון פשוט נשאר. לפעמים מתברר שהוא היה שם הרבה לפני שההפרעה התחילה. זה דיכאון שדורש טיפול משלו, ולא נכון לחכות שייעלם.
ההבחנה בין השניים נעשית לפי זמן ולפי תוכן: דיכאון עצמאי לא זז גם כשהגוף במקום טוב, ולעיתים מלווה בתחושת ריקנות שאינה קשורה כלל לאוכל או לגוף.
למה סדר ההתערבויות משנה כל כך
מכאן נגזר עיקרון קליני אחד: מוח שאינו מוזן מגיב פחות טוב לכל התערבות נפשית. טיפול שמבקש גמישות מחשבתית קשה לביצוע כשהריכוז לא זמין, וגם התועלת של טיפול תרופתי פחותה כשהגוף בחוסר ממושך.
לכן השיקום התזונתי אינו "שלב מקדים" לפני הטיפול האמיתי; הוא הרצפה שעליה כל השאר עומד. וזו הסיבה שאני נזהרת מלקבוע אבחנות סופיות על מצב הרוח כשהגוף עדיין בחסר.
אבל זה לא אומר "קודם נטפל באכילה ואחר כך נדבר על הנפש". השניים רצים במקביל, עם דגשים שונים בכל שלב. השאלה שעולה כאן היא כמה זמן כל זה לוקח, ועניתי עליה במדריך על משך הטיפול וההחלמה.
איך נראה טיפול כששתי ההפרעות נמצאות
הטיפול הוא צוותי, ואין דרך לעקוף את זה: דיאטנית קלינית שמלווה את השיקום התזונתי, מטפל בנפש, רופא משפחה שעוקב אחרי המצב הגופני, ולעיתים גם פסיכיאטר. מה שמייצר את ההבדל אינו הרכב הצוות אלא העובדה שחבריו מדברים ביניהם.
כמה עוגנים שאני עובדת איתם:
- מסגרת אכילה קבועה שאינה תלויה בתחושות היום. כשמצב הרוח נמוך, "כשיתחשק לי" פירושו לא.
- הפרדה בין מה ששייך להפרעה לבין מה ששייך למצב הרוח, כדי שלא הכול ייכנס לאותו סל.
- בדיקה חוזרת של תמונת הדיכאון אחרי שהתזונה התייצבה, לא לפני.
- החלטות על טיפול תרופתי מול רופא שמכיר הפרעות אכילה.
המסגרת תלויה בגיל. אצל מבוגרים הכלי המרכזי הוא לרוב טיפול CBT-E, ואצל מתבגרות שגרות בבית הוא בדרך כלל טיפול משפחתי מסוג FBT, שבו ההורים לוקחים אחריות זמנית על ההזנה עד שהיא חוזרת לידי הנערה.
מתי לא מחכים – ומה אני אומרת למשפחה
כל מה שכתבתי כאן מניח מצב יציב, ויש נקודה שבה הסדר משתנה. אם יש מחשבות על פגיעה עצמית או תחושה שאין טעם להמשיך, זה קודם לכל השאר. אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201 או בצ'אט באתר שלהם בכל שעה, ובמצב חריף לחדר מיון.
ולמשפחות אני אומרת שוב ושוב: קל לפרש אדישות, עצבנות והתרחקות כאופי חדש או כחוסר רצון לשתף פעולה. לרוב זה לא. זה מוח במצוקה, והוא ישתנה. ומה שעוזר ומה שפחות – את זה אספתי במדריך על איך לעזור לבן משפחה עם הפרעת אכילה.
ואם את קוראת את זה על עצמך: אנורקסיה היא הפרעה שניתנת לטיפול גם כשהיא מגיעה עם דיכאון, ואפשר להחלים משניהם. הכבדות שאת מרגישה עכשיו היא חלק מהתמונה הקלינית, ולא הוכחה שאת לא מסוגלת.
שאלות נפוצות
אנורקסיה גורמת לדיכאון או שדיכאון גורם לאנורקסיה?
שני הכיוונים קיימים, ולעיתים קרובות יחד. חשוב מזה: חלק ניכר מתסמיני הדיכאון אצל מי שמתמודדת עם אנורקסיה נובע ישירות מתת-תזונה ואינו מעיד על הפרעת מצב רוח נפרדת. לכן אני לא מנסה להכריע מה קדם למה, אלא מתחילה מהחזרת ההזנה ובודקת שוב כשהגוף מתייצב.
האם כדאי לקחת תרופות נוגדות דיכאון כשיש אנורקסיה?
זו החלטה רפואית שנעשית מול פסיכיאטר או רופא משפחה שמכיר הפרעות אכילה, ולא החלטה שלי כדיאטנית. חשוב לדעת שהיעילות של טיפול תרופתי נמוכה יותר כשהגוף בחוסר ממושך, ולכן פעמים רבות ממליצים להתחיל בשיקום התזונתי ולבחון את הצורך שוב אחר כך. כשהדיכאון חמור או כשיש סיכון, לא מחכים.
כמה זמן לוקח עד שמצב הרוח משתפר אחרי שחוזרים לאכול?
אין לוח זמנים אחיד, והשיפור במצב הרוח מגיע אחרי השיפור התזונתי. בשלב הראשון החרדה עשויה דווקא להחמיר, כי חזרה לאכול היא מה שההפרעה מתנגדת לו. ריכוז ושינה נוטים להשתפר מוקדם יחסית, והתחושה הכללית מתאוששת בהדרגה על פני חודשים.
איך יודעים אם זה דיכאון אמיתי או תוצאה של תת-תזונה?
בודקים את זה לאורך זמן, לא בפגישה אחת. תסמינים שמקורם בתת-תזונה נוטים להשתפר ככל שהתזונה מתייצבת, בעוד שדיכאון עצמאי נשאר או מחמיר גם כשהגוף במצב טוב. גם היסטוריה של דיכאון שקדם להפרעה היא רמז חשוב.
איך אני יכולה לעזור לך
בעבודה שלי עם אנורקסיה ודיכאון הדבר הראשון שאני עושה הוא להפריד בין השניים: לבנות תמונה מדויקת של מה שקורה בגוף, ולתת שם למה שהוא עושה למצב הרוח. ההפרדה הזאת לבדה מורידה הרבה אשמה, כי היא מסבירה למה כוח רצון לא עזר. מוח שלא מקבל את מה שהוא צריך אינו פנוי לכוח רצון.
משם אנחנו בונות מסגרת אכילה שאפשר לעמוד בה גם בימים שאין בהם כוח, בקצב שלא מפיל ולא דוחה. אני עובדת בשיתוף עם המטפל בנפש ועם הרופא, כי כאן טיפול מבודד לא מספיק. אני מקבלת בקליניקה שלי ברמת גן, ומלווה גם אונליין מכל מקום בארץ.
ואם נדמה לך שאין לך מספיק כוח כדי להתחיל, זה בסדר. הכוח אינו תנאי כניסה, הוא אחד הדברים שחוזרים בדרך.
צרי איתי קשר בטלפון או בוואטסאפ: 050-5855318
על הכותבת
יערה סיטבון היא תזונאית-דיאטנית קלינית, מוסמכת על ידי משרד הבריאות, המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, בתזונת ספורט ובתזונת בני נוער. את כל התכנים באתר היא כותבת בעצמה, מתוך העבודה היומיומית בקליניקה.
- תעודת תזונאי-דיאטן, משרד הבריאות (חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008)
- B.Sc. במדעי התזונה · M.A.N. במדעי הספורט, המכללה האקדמית בוינגייט
- חברה ב-האגודה הישראלית להפרעות אכילה (IAED)
- קליניקה פרטית ברמת גן · טיפול פרונטלי ומקוון בכל הארץ
מקורות והנחיות מקצועיות
התכנים באתר מבוססים על הניסיון הקליני שלי ועל הנחיות הגופים המקצועיים המובילים בתחום:
