טיפול באכילה רגשית – מה באמת עושים בחדר, שלב אחר שלב

"כל היום אני מושלמת. ואז בערב, כשהבית נרגע, אני מוצאת את עצמי במטבח ולא ממש זוכרת איך הגעתי לשם." את המשפט הזה שמעתי השבוע, ושמעתי אותו גם לפני שבועיים, וגם בשנה שעברה. הוא כמעט תמיד נאמר בבושה, וכמעט תמיד הוא נאמר על ידי מישהי מתפקדת מאוד — אישה שמנהלת צוות, בית וחיים שלמים, ומרגישה שהיא נכשלת בשעה אחת ביום.

יש לי באתר מאמר על המעגל הרגשי שמזין אכילה רגשית, שמסביר למה זה קורה, ומאמר נוסף על האכילה הרגשית של שעות הערב בפרט. כאן אני לא מסבירה את התופעה. כאן אני מתארת את הטיפול עצמו: מה קורה בחדר, באיזה סדר, מה עושים בחודש הראשון ומה רק אחר כך, ומתי מספיק מסלול קצר.

למה כל דיאטה שניסית הגדילה את הבעיה

אני מתחילה מכאן כי זה המקום שבו רוב הנשים מגיעות אליי, ואם לא נפרק אותו, שום דבר אחר לא יחזיק.

הגבלה יוצרת לחץ. מי שמחזיקה את עצמה בכוח לאורך היום מגיעה לערב עם מאגר ריק מבחינה פיזיולוגית וגם מבחינה נפשית, ואז מספיק רגע אחד של עייפות או תסכול כדי שהכל ייפתח. זה לא כישלון של רצון. זה מה שגוף עושה אחרי מחסור, וזה אחד הממצאים היציבים ביותר בתחום.

יש לזה גם צד מחשבתי. כשמשהו הופך ל"אסור", עצם הנגיעה בו הופכת לאירוע: אם כבר פרצתי, אז שיהיה. הכלל הנוקשה הוא שמייצר את ההתפרצות, לא ההפך. לכן אני לא בונה עם מטופלות תוכניות הגבלה, וגם לא אוהבת חלונות אכילה מוגבלים או תפריטים שאוסרים קבוצות שלמות אצל מי שכבר מתמודדת עם קושי סביב אוכל.

על מה בעצם עובדים, אם לא על האוכל

אכילה רגשית היא התנהגות שעושה משהו. היא מרגיעה, היא מנתקת, היא נותנת רגע שבו אף אחד לא צריך ממך כלום. בשביל שתוכלי להפסיק אותה צריך קודם להבין מה היא פותרת עבורך, ואז לדאוג שהתפקיד הזה ימולא בדרך אחרת.

לכן בפגישות הראשונות אני שואלת פחות מה את אוכלת ויותר מתי. מתי זה קורה, מה קרה בשעה שלפני, מי היה בבית, איך נגמר היום. התשובות מציירות דפוס, והדפוס הוא מה שאנחנו מטפלות בו. אצל אחת זה בדידות של שעות הערב, אצל אחרת זה כעס שאסור להביע, ואצל שלישית זה פשוט עייפות שלא נלקחה ברצינות שנים. אני אומרת לך את זה כדי שתביני למה אני לא פותחת בתפריט: תפריט לא פותר אף אחד מהשלושה.

החודש הראשון: מבנה, ורק מבנה

זה החלק שהכי מפתיע מטופלות, כי הוא לא עוסק ברגש בכלל.

בשלב הראשון אנחנו בונות סדר אכילה קבוע לאורך היום. לא תפריט, לא כמויות, לא חוקים — רצף. הסיבה פשוטה: כל עוד היום בנוי על הימנעות, כל עבודה רגשית נעשית על רקע רעב, ואין סיכוי אמיתי להצליח בה. זה העיקרון שעומד בבסיס הטיפול בגישת CBT-E, והוא עובד גם כשהתמונה הרבה יותר קלה מהפרעת אכילה מלאה.

בשלב הזה אני מבקשת גם מעקב, אבל לא מהסוג שאת מכירה. לא רישום של כמויות, אלא תיעוד קצר בזמן אמת של מה שקרה סביב אירוע אכילה: מה הרגשת לפני, מה חשבת, מה קרה אחרי. זה כלי טיפולי, לא מבחן. ואם את זוכרת יומני אכילה מדיאטות קודמות ומרגישה בחילה מהמחשבה — אני מבינה, וזה באמת לא אותו דבר. שם המטרה הייתה לפקח עלייך. כאן המטרה היא שנראה יחד מה קורה לך בשעה שלפני, כי אותה את הכי פחות זוכרת.

רוב הנשים מדווחות על ירידה משמעותית באירועים כבר בשלב הזה, ולפני שנגענו ברגש בכלל. זה תמיד מפתיע אותן, ואני כבר לא מופתעת.

השלב השני: לפרק רגע אחד עד הסוף

כשהמבנה מחזיק, מתחילה העבודה האמיתית. לוקחים אירוע אחד, לא את כולם, ומפרקים אותו לשרשרת: מה היה הטריגר, איזו מחשבה הגיעה, מה הרגשת בגוף, מה עשית, ומה קרה מיד אחרי.

מהפירוק הזה מתגלים תמיד שניים-שלושה נקודות שבהן אפשר להתערב, והן כמעט אף פעם לא ברגע שליד המקרר. הן מוקדמות בהרבה — בשעה שבה החלטת לדלג על משהו, בשיחה שסיימת בבליעת מה שרצית להגיד, או ברגע שבו ישבת סוף סוף על הספה. אחר כך לומדים כלים מעשיים לרגע עצמו: איך לעבור את הגל במקום להילחם בו, מה עושים עם דחף שעולה, ואיך לא להפוך החלקה אחת לערב שלם. על החלק הזה כתבתי מדריך נפרד על איך עוצרים בולמוס ברגע עצמו ולאורך זמן.

וכן, לומדים גם מה עושים עם הרגש עצמו. לא "להירגע", אלא לזהות אותו ולהגיד לו שם. נשמע פשוט, ולרוב זה החלק הארוך ביותר. על אכילה שמגיעה מלחץ ועל מחשבות על אוכל שלא מרפות הרחבתי במאמרים נפרדים.

השלב השלישי: להחזיר את מה שנאסר

אי אפשר להחלים מאכילה רגשית כשחצי מהמטבח מסומן כשטח אסור. בשלב הזה מחזירים בהדרגה מאכלים שהפכו למפחידים, ולא בבת אחת אלא לפי סדר שאנחנו בונות יחד.

המטרה שלי היא לא שתאכלי אותם הרבה. המטרה היא שהם יפסיקו להיות אירוע. כשזה קורה, ההתפרצות מאבדת את הדלק שלה. כתבתי על זה בהרחבה במאמר על החזרת מאכלים מפחידים בלי אשמה, וזה אחד השלבים שאני הכי אוהבת בעבודה.

בשלב הזה גם נכנסת לתמונה האכילה האינטואיטיבית, אבל לא בהתחלה. אני רואה הרבה נשים שמנסות להתחיל ממנה ונופלות, כי אי אפשר להקשיב לגוף לפני שהחזרנו לו קביעות.

מה ההבדל בין אכילה רגשית להפרעת אכילה התקפית

זאת שאלה שחשוב לי לענות עליה בדיוק, כי התשובה משנה את הטיפול.

אכילה רגשית היא דפוס. היא יכולה להיות לא נעימה ומטרידה, אבל היא לא אבחנה. הפרעת אכילה התקפית היא אבחנה מלאה, ומה שמבדיל אותה הוא בעיקר תחושת אובדן השליטה בתוך האירוע, החזרתיות שלו לאורך זמן, והמצוקה הגדולה שנלווית אליו. יש גם הבדל בתחושה: אחרי אכילה רגשית בדרך כלל מרגישים חרטה, ובהתקף אמיתי מרגישים שמשהו לקח פיקוד.

למה זה משנה לך? כי מסלול קצר ומעשי מתאים מאוד לדפוס, ופחות למצב המלא. כשמדובר בהפרעה, צריך טיפול מובנה וארוך יותר, ולפעמים גם ליווי רגשי במקביל. ויש גם מצבים שנראים דומים ואינם אותו דבר בכלל, כמו תסמונת האכילה הלילית או אכילה מתוך שינה, ולכן אני תמיד מבררת את זה בהתחלה.

ולפעמים ההסבר הוא אחר לגמרי. התקפים שמופיעים דווקא לפני המחזור הם תופעה בפני עצמה, ומה שמספרים על אכילה בשעות הלילה לא תמיד תואם את מה שהמחקר באמת מראה.

ומה עם דימוי הגוף, והחרדה שמתחת

אצל חלק גדול מהנשים שמגיעות אליי, האכילה הרגשית היא הקומה העליונה של בניין. מתחתיה יש יחס קשה למראה שנמשך שנים, ולפעמים חרדה שהאכילה מנהלת אותה בלי שאף אחד קרא לזה בשם.

אם לא נוגעים בקומות האלה, השיפור מחזיק כמה חודשים ואז נסוג. לכן אני עובדת לא פעם במקביל עם מטפלת רגשית, ואני אומרת את זה כבר בפגישה הראשונה, לא אחרי חצי שנה.

כמה זמן זה לוקח, ומתי מספיק מסלול קצר

אני לא אוהבת להבטיח לוחות זמנים, אבל אני כן יכולה לתאר טווחים. כשמדובר בדפוס ממוקד, אצל אישה מתפקדת, בלי היסטוריה ארוכה של הפרעת אכילה — מסלול קצר של כמה חודשים לרוב עושה את העבודה. כשיש רקע ארוך, או כשיש גם אבחנה, מדובר בתהליך ארוך יותר, וכתבתי עליו בנפרד.

מה שאני כן מבטיחה זה שהשיפור לא ליניארי. יהיו שבועות טובים ואז שבוע שנראה כמו נסיגה, ונסיגה היא חלק מהדרך ולא עדות לכישלון. במדריך היומיומי ריכזתי את מה שעוזר בין הפגישות.

איפה מתחילים, ומה שווה לבדוק לפני

אכילה רגשית מופיעה גם ברשימת הסיבות שבגללן נשים פונות לקופה, אבל ההמתנה לליווי תזונתי בקהילה יכולה להיות ארוכה, ולא כל דיאטנית בקהילה עוסקת בתחום הזה. ואני אומרת את זה בלי דרמה: הפרעת אכילה לא ממתינה בתור, וגם דפוס שעדיין לא הפך להפרעה מתבסס ככל שעובר הזמן.

אפשר להתחיל פרטי במקביל בלי לוותר על זכות כלשהי בקופה, והרבה נשים עושות בדיוק את זה. אני מקבלת בקליניקה ברמת גן ועובדת גם אונליין עם נשים מכל הארץ, ובנושא הזה אונליין עובד טוב במיוחד, כי העבודה נעשית בדיוק בשעות שבהן הקושי מופיע.

ועוד שני דברים קטנים ששווים כסף: בקשי תמיד חשבונית מפורטת, ובדקי בפוליסה הפרטית שלך או בביטוח הקולקטיבי דרך העבודה אם יש סעיף של ייעוצים אמבולטוריים. לפעמים יש כיסוי ואף אחד לא מגיש אותו.

שאלות נפוצות

האם אפשר לטפל באכילה רגשית בלי דיאטה?

לא רק שאפשר, זו הדרך היחידה שעובדת לאורך זמן. הגבלה מגבירה את הדחף להתפרצות, ולכן הטיפול מתחיל דווקא בהחזרת סדר ורצף לאכילה ולא בהורדה של משהו.

מה ההבדל בין אכילה רגשית להפרעת אכילה התקפית?

אכילה רגשית היא דפוס, והפרעת אכילה התקפית היא אבחנה. ההבדל המרכזי הוא תחושת אובדן השליטה בתוך האירוע, החזרתיות לאורך זמן והמצוקה שנלווית. ההבחנה חשובה כי היא קובעת את עומק הטיפול.

כמה פגישות צריך בדרך כלל לטיפול באכילה רגשית?

כשמדובר בדפוס ממוקד ובלי רקע של הפרעת אכילה, מסלול של כמה חודשים לרוב מספיק. כשיש היסטוריה ארוכה או אבחנה, התהליך ארוך יותר ולעתים משלב גם ליווי רגשי.

אני אוכלת רק בערבים, זה בכלל נחשב?

כן. אכילה שמתרכזת בשעות הערב היא אחת התמונות הנפוצות ביותר, והיא ניתנת לטיפול. חשוב רק לוודא שלא מדובר בתסמונת אכילה לילית או באכילה מתוך שינה, שהן מצבים אחרים לגמרי.

מה שאני רוצה שתדעי לפני שתסגרי את הדף

אכילה רגשית היא לא בעיה של אופי ולא עניין של משמעת. היא פתרון שהמוח מצא לבעיה אמיתית, והוא יוותר עליו ברגע שיהיה לו משהו טוב יותר. זו הסיבה שאני אופטימית בנושא הזה יותר מאשר כמעט בכל נושא אחר שאני עוסקת בו, ואני אומרת לך את זה אחרי שנים של עבודה עם נשים שהיו בטוחות שאצלן זה בלתי אפשרי.

אם זה מה שקורה אצלך בערבים, אין צורך לחכות שזה יחמיר. הפגישה הראשונה היא בעיקר היכרות, בלי התחייבות ובלי שיפוט, ואם את מתלבטת אם זה בכלל מתאים לך, צרי איתי קשר ונדבר.

ואם את מרגישה שהמעגל הזה גדול ממך — זה בדיוק הרגע לבקש ליווי, לא אחרי שתנסי עוד פעם לבד. דיאטנית קלינית שעובדת עם אכילה רגשית, פסיכולוג או רופא המשפחה הם נקודות התחלה טובות; באינדקס המטפלים של העמותה הישראלית להפרעות אכילה אפשר לחפש לפי אזור, וער"ן בקו 1201 זמינים בכל שעה אם הערב נהיה קשה.

אישה בשנות השלושים לחייה יושבת במטבח ביתי בערב עם כוס תה ומדברת בטלפון בנינוחות

עוד מידע שיכול לעניין אותך