אכילה רגשית בחורף – למה הערבים הקרים מושכים לאוכל

"בקיץ אני בסדר. אבל ברגע שמחשיך מוקדם, אני מוצאת את עצמי מול המקרר עוד לפני שהורדתי את המעיל." כך תיארה דנה (שם בדוי) את החורף שלה, בפגישה שהתקיימה באחד הערבים הגשומים של דצמבר. היא לא דיברה על רעב. היא דיברה על ערבים ארוכים, על בית שקט מדי, ועל תחושה שהאוכל הוא הדבר היחיד שמחמם.

אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית שמטפלת בהפרעות אכילה ובאכילה רגשית, ובכל שנה, כשמתחילים הגשמים, אני שומעת בקליניקה גרסאות של אותו משפט. אז כתבתי את המאמר הזה כדי להסביר למה החורף מגביר אצל רבות את המשיכה לאוכל בערב, מתי זה חלק טבעי מהחיים ומתי זה כבר מעגל, ומה אפשר לעשות בערב עצמו.

למה הערבים הקרים מושכים לאוכל

אין סיבה אחת, אלא כמה דברים שקורים יחד. ככה אני מסבירה את זה למטופלות שלי:

  • החושך מגיע מוקדם. הערב מתחיל כשעוד יש הרבה שעות עד השינה, והשעות האלה מרגישות ארוכות וריקות.
  • פחות יוצאים מהבית. פחות מפגשים, פחות הליכות, פחות דברים שממלאים את הערב, והבית הופך למקום שבו נשארים לבד עם המחשבות.
  • עייפות. בחורף הרבה אנשים מרגישים עייפים יותר, ועייפות מחלישה את היכולת להתמודד עם רגשות בדרכים אחרות.
  • הקור עצמו. אוכל חם מנחם, ויש בזה משהו אנושי ונכון לגמרי. מרק, תה, תבשיל, כל אלה הם חלק מהחורף.
  • שגרה שהשתנתה. הקדמת השעון, חופשות, מחלות של הילדים, כל אלה מזיזים את הארוחות ממקומן.

כשכל הדברים האלה נפגשים, האוכל הופך בקלות לכלי העיקרי לחימום, להרגעה ולמילוי הזמן. וזה לא כי משהו לא בסדר אצלך, אלא כי האוכל נמצא שם, זמין ומיידי, כשכל השאר רחוק.

למה דווקא הערב

הרבה מטופלות שואלות אותי למה זה תמיד קורה בערב, ולא בבוקר או בצהריים. התשובה שאני נותנת היא שבמשך היום יש מסגרת שמחזיקה אותנו, עבודה, לימודים, ילדים, משימות, ורק כשהיא נגמרת מתפנה מקום לכל מה שהצטבר: העייפות, המתח, העלבון מהישיבה בבוקר, הבדידות. בחורף המסגרת הזאת נגמרת מוקדם יותר, והחושך שבחוץ מאותת לגוף שהיום נגמר, גם כשלפנינו עוד ערב שלם. אז האוכל נכנס בדיוק לחלל הזה, כי הוא הדבר הכי מהיר שיש בהישג יד. כשאני מבינה יחד עם מטופלת מה בדיוק ממלא את החלל אצלה, אפשר להתחיל לחשוב על דרכים נוספות למלא אותו, וזה בדיוק סוג העבודה שאני מתארת במדריך יומיומי להתמודדות.

לא כל אכילה מנחמת היא בעיה

חשוב לי להגיד את זה בבירור: לאכול מרק חם בערב קר כי זה נעים, זו לא אכילה רגשית שצריך לטפל בה. אכילה תמיד הייתה גם רגש, גם תרבות וגם נחמה, וזה בסדר גמור. באכילה אינטואיטיבית כתבתי על הגישה שמאפשרת לאוכל להיות גם הנאה, בלי אשמה.

הבעיה מתחילה כשהאוכל הופך לכלי היחיד. כשכל ערב נגמר באכילה שמרגישה מחוץ לשליטה, כשאחריה מגיעים בושה ואשמה, וכשהבוקר שאחרי מתחיל בהבטחה "להקפיד". אז כבר לא מדובר בנחמה, אלא במעגל. על ההבדל הזה, ועל מה עושים בו, כתבתי בהרחבה באכילה רגשית, הדרך לשבור את המעגל.

כשהחורף מוריד את מצב הרוח

יש אנשים שהחורף משפיע עליהם יותר מעייפות רגילה. לפי המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית (NIMH), נכון לעדכון החוברת שלו משנת 2023, הפרעה רגשית עונתית בדפוס חורפי יכולה לכלול, בין השאר, אכילת יתר עם משיכה לפחמימות ושינה מרובה. ה-NIMH מציין גם שיש לה טיפולים.

אני לא מאבחנת דיכאון, וזה גם לא התפקיד שלי. אבל אני כן שמה לב כשמטופלת מספרת שבחורף היא עצובה רוב הזמן, ישנה הרבה יותר, מאבדת עניין בדברים שאהבה, והאכילה בערב מתגברת. במצב כזה אני ממליצה לפנות לרופאת המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, כי לפעמים מה שנראה כמו "בעיה עם אוכל" הוא חלק מתמונה רחבה יותר. אותו דבר נכון לחרדה, שגם היא מתגברת אצל רבות כשהימים מתקצרים.

מה עוזר בערב חורפי

הכלים שעובדים הכי טוב הם דווקא הפשוטים, אלה שמתחילים הרבה לפני הערב. הנה מה שאני מציעה:

  • לאכול מספיק במהלך היום. ארוחת צהריים מלאה וארוחת ערב אמיתית, חמה ומזינה. רעב שהצטבר מהבוקר הוא אחד הגורמים המרכזיים לאכילה שמרגישה מחוץ לשליטה בערב.
  • לצאת לאור. אפילו הליכה קצרה בשעות האור, בהפסקת הצהריים, משנה את התחושה של היום.
  • לתכנן את הערב. לא תוכנית קפדנית, אלא דבר אחד או שניים שמחכים לך: שיחת טלפון, סדרה, ספר, אמבטיה, משחק עם הילדים.
  • לחמם בדרכים נוספות. שמיכה, תה, מקלחת חמה, נעלי בית. החום הוא צורך אמיתי, והאוכל הוא רק אחת הדרכים לענות עליו.
  • לעצור לרגע ולשאול. לפני שפותחים את המקרר, לשאול "מה אני מרגישה עכשיו?". לא כדי לאסור, אלא כדי לבחור.
  • לא לאסור מאכלים. איסור מגביר את המשיכה. מאכל שמותר תמיד מאבד הרבה מהכוח שלו.

על הכלים לערב עצמו כתבתי מדריך שלם באיך מפסיקים אכילה רגשית בערב, ועל אכילה שמונעת מלחץ באיך להפסיק לאכול מלחץ.

אני רוצה להוסיף הערה אחת על הרשימה הזאת, כי אני יודעת איך רשימות כאלה נקראות לפעמים. היא לא מבחן, ואין צורך לעשות את כל הדברים בכל ערב. מספיק לבחור דבר אחד שנראה לך אפשרי השבוע, לנסות אותו בסקרנות ולראות מה קורה. אם הוא עזר, אפשר להוסיף עוד אחד. ואם לא, זה מידע חשוב, לא כישלון. אצל רוב המטופלות שלי, השינוי בחורף לא הגיע מהחלטה גדולה אחת, אלא מכמה הרגלים קטנים שהצטברו לאט, עד שהערב התחיל להרגיש פחות כמו מלכודת ויותר כמו זמן שלהן.

אכילה רגשית היא לא חוסר כוח רצון

אני רוצה להתעכב רגע על המילה "שליטה", כי היא חוזרת אצל כמעט כל מי שמגיעה אליי בחורף. הרבה נשים בטוחות שאם רק היו חזקות יותר, הן היו מצליחות לעבור את הערב בלי לפתוח את המזווה. אבל מה שאני רואה בקליניקה שלי הוא הפוך: ככל שהמאבק בערב חזק יותר, כך הוא נגמר לעיתים קרובות יותר באכילה שמרגישה מחוץ לשליטה. המחשבות על האוכל רק מתעצמות כשמנסים לדחוק אותן, וכתבתי על כך במחשבות טורדניות על אוכל. לכן אני לא מציעה לנצח את הערב, אלא לבנות אותו מחדש, כך שהאוכל יהיה בו אחד הדברים ולא הדבר היחיד.

מה עשינו עם דנה

עם דנה התחלנו מדבר אחד בלבד. גילינו שבחורף היא כמעט לא אכלה ארוחת צהריים אמיתית, כי היא יצאה מהעבודה מוקדם יותר לאסוף את הילדים ואכלה משהו קטן באוטו. כשהיא הגיעה הביתה בחושך, היא הייתה רעבה מאוד, עייפה ובודדה, הכול בבת אחת. התחלנו לבנות ארוחת צהריים קבועה, ואחר כך הוספנו טקס קטן לשעה שאחרי שהיא נכנסת הביתה: להחליף בגדים, להכין תה, ולהתקשר לאחותה.

אני לא אגיד שזה פתר הכול. היו עדיין ערבים קשים, ובחלק מהם היא אכלה בדרך שלא הרגישה לה טובה. אבל הערבים האלה הפסיקו להיות הכלל, והאשמה שאחריהם התחילה להיחלש. ובעיניי, דווקא הירידה באשמה היא אחד הסימנים הכי חשובים לכך שמשהו מתחיל להשתנות.

כשהערב הופך להתקף

אם האכילה בערבי החורף מרגישה כמו התקף, כמו משהו שאין לך שליטה עליו, ואם זה קורה שוב ושוב, כדאי לדעת שזו כבר לא רק עונה קשה. זה יכול להיות חלק מהפרעת אכילה התקפית, שהיא הפרעה מוכרת וניתנת לטיפול. על המנגנון שמאחורי ההתקף כתבתי בלמה קורה בולמוס, ועל מה שעוזר ברגע עצמו באיך לעצור בולמוס אכילה.

ואם האכילה זזה אל תוך הלילה, אחרי שכבר הלכת לישון או באמצע הלילה, זו תמונה אחרת שכדאי להכיר, וכתבתי עליה באכילה לילית ובתסמונת אכילה לילית. וגם הימים שלפני המחזור יכולים להגביר את המשיכה לאוכל, כמו שכתבתי בבולמוס לפני מחזור.

החורף, הגוף והמסרים של ינואר

יש עוד משהו שקורה בסוף החורף, ושכדאי להתכונן אליו. ברגע שמתחילה שנה אזרחית חדשה, הרשתות מתמלאות במסרים על "התחלה חדשה", על דיאטות, על צום לסירוגין ועל "להיכנס לכושר לפני הקיץ". אצל מי שכבר מרגישה אשמה על האכילה שלה בערבי החורף, המסרים האלה נוחתים בדיוק במקום הרגיש, ומזמינים עוד סיבוב של הגבלה. ואני כבר יודעת איך הסיבוב הזה נגמר, כי אני רואה אותו שוב ושוב: הגבלה, רעב, ערב קשה, אשמה, ושוב הגבלה. אם את מזהה את עצמך בדפוס הזה, כדאי לקרוא את דיאטה אחרי הפרעת אכילה ואת צום לסירוגין, למי ולמה לפני שמחליטים על משהו חדש.

ומה עם הילדים

החורף משפיע גם על הילדים. פחות חצר, יותר מסכים, ערבים ארוכים בבית. אם את רואה שהילד או הילדה פונים לאוכל בכל פעם שמשעמם או עצוב, זה לא סיבה לבהלה ולא לאיסורים. זו הזדמנות ללמד אותם עוד דרכים להתמודד עם רגשות. כתבתי על זה באכילה רגשית אצל ילדים.

שאלות נפוצות

למה אני אוכלת יותר בחורף?

בחורף מחשיך מוקדם, יוצאים פחות, מרגישים עייפים יותר ומחפשים חום. כל אלה יחד הופכים את האוכל לדרך זמינה להרגעה ולמילוי הזמן. זה אנושי, ולא אומר שמשהו לא בסדר אצלך.

האם אכילה רגשית בחורף היא הפרעת אכילה?

לא בהכרח. אכילה מנחמת היא חלק מהחיים. אם האכילה מרגישה מחוץ לשליטה, חוזרת שוב ושוב ומלווה בבושה ובאשמה, כדאי לבדוק את זה עם איש מקצוע. גם אז, זה ניתן לטיפול.

מה עושים כשמשתוקקים למתוק בערבים?

קודם כל, לבדוק שאכלת מספיק במהלך היום. אחר כך, לא לאסור את המתוק, כי איסור מגביר את המשיכה. ולבסוף, לשאול מה עוד יכול לענות על הצורך באותו רגע: חום, מנוחה, שיחה או הפסקה.

מתי כדאי לפנות לעזרה?

כשהאכילה בערב מרגישה כמו התקף, כשהיא חוזרת כמעט כל יום, או כשמצב הרוח יורד לאורך זמן. דיאטנית קלינית יכולה לעזור עם דפוסי האכילה, ורופאה או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש עם מצב הרוח.

ואם זה הרגע שלך

אם החורף הזה מרגיש לך כבד במיוחד, את לא לבד. ער"ן עונה ב־1201 בכל שעה ובכל יום. ואם את רוצה להבין מה קורה לך בערבים ולבנות דרך אחרת, אפשר לדבר איתי בלי להתחייב לכלום, בקליניקה ברמת גן או אונליין. אפשר לקרוא קודם על טיפול באכילה רגשית, שלב אחר שלב, על חמשת השלבים להתחלת טיפול ועל טיפול אונליין.

אישה עטופה בשמיכה יושבת על ספה בערב חורפי ליד מנורה דולקת, מחזיקה ספל חם ומדברת בטלפון

עוד מידע שיכול לעניין אותך