חנוכה והפרעות אכילה – סופגניות, לביבות וארוחות משפחה

בתחילת דצמבר, כשהסופגניות כבר מופיעות בכל מאפייה, נועה (שם בדוי) אמרה לי בפגישה: "ראש השנה עבר, סוכות עבר, ועכשיו זה מתחיל מחדש. רק שהפעם זה שמונה ימים, והאוכל נמצא בכל מקום, לא רק על השולחן".

היא צדקה. חנוכה שונה מהחגים של תשרי. אין בו ארוחה אחת גדולה שאפשר להתכונן אליה. יש בו הרבה רגעים קטנים: מגש בעבודה, סופגנייה בגן של הילדים, הדלקת נרות אצל ההורים, מסיבה בבית הספר. אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית שמטפלת בהפרעות אכילה, ובכל שנה אני רואה איך החג הזה, שנראה תמים ומתוק, מעורר אצל הרבה נשים ונערות שאני מלווה עומס שקט ומתמשך.

השנה, לפי הלוח העברי, הנר הראשון של חנוכה יודלק ביום שישי בערב, 4 בדצמבר 2026, והחג יימשך עד שבת, 12 בדצמבר. כלומר, החג נפתח בערב שבת, ושתי שבתות נכנסות לתוכו. אני מציינת את זה כי ארוחת שישי והדלקת הנר הראשון ייפגשו באותו ערב, ושווה לדעת את זה מראש.

למה דווקא חנוכה מרגיש מאתגר

בחגי תשרי, כמו שכתבתי במדריך על חודש של חגים, הקושי מרוכז סביב שולחן. בחנוכה הוא מפוזר. אוכל מופיע בלי הודעה מוקדמת, לפעמים במקומות שהיו עד עכשיו בטוחים, כמו המשרד או חדר המורים. יש כמה דברים שאני שומעת שוב ושוב:

  • מאכלים מסוימים מקבלים בחג תפקיד מרכזי, וחלקם נמצאים אצל הרבה מטופלות ברשימה של מזונות מפחידים
  • השיח סביב השולחן מלא הערות על אוכל ועל גוף: "רק אחת", "מחר מתחילים מחדש", "בשביל זה צריך ללכת לחדר כושר"
  • שמונה ימים זה הרבה זמן להחזיק כוחות, ואין "יום אחרי" ברור שבו הכול נגמר
  • החופשה מבית הספר משנה את השגרה של כל המשפחה, ואיתה גם את סדר הארוחות

ומי שמתמודדת עם הפרעת אכילה התקפית או עם בולימיה מספרת לי לפעמים שהעייפות, הלחץ והשינוי בשגרה יחד הם בדיוק המצבים שבהם קשה לה יותר. זה לא חולשה. זה מנגנון מוכר, ואני מסבירה אותו בלמה קורה בולמוס.

סופגנייה היא מאפה, לא פסק דין

סופגנייה היא מאפה. לביבה היא מאכל. אין להן ערך מוסרי, והן לא אומרות שום דבר על מי שאוכלת אותן. אני כותבת את זה כי בחנוכה השפה סביב האוכל מתמלאת שיפוט: "התפרעתי", "הרסתי את היום", "מחר מתחילים דיאטה". המילים האלה נשמעות קלילות, אבל אצל מי שמתמודדת עם הפרעת אכילה הן נוחתות כמו גזר דין.

אצלי בקליניקה אנחנו עובדות על כך שכל מאכל יכול להיכנס לחיים בלי טקס של אשמה סביבו. זה לא אומר שאת חייבת לאכול סופגנייה אם את לא רוצה. זה אומר שההחלטה תהיה שלך, ולא של הפחד. ואם יש לך נטייה להבטיח לעצמך דיאטה "מיד אחרי החג", כתבתי למה זה דווקא מחזק את המעגל בדיאטה אחרי הפרעת אכילה.

להתכונן לשמונה ימים, לא לערב אחד

הטעות הכי נפוצה שאני רואה היא להתכונן לערב החג הגדול, ולשכוח שהחג הוא שבוע שלם. מה שעוזר באמת הוא לא אומץ ביום אחד, אלא שגרה שממשיכה לאורך כל הימים. כמה דברים שאני ממליצה לחשוב עליהם מראש:

  • לשמור על ארוחות קבועות לאורך כל החג, גם בימים שיש בהם מסיבות. ארוחה קבועה לפני אירוע היא מה שמאפשר להגיע אליו לא רעבה מדי ולא מפוחדת מדי
  • לבחור מראש אילו ערבים חשובים לך, ואיפה אפשר לוותר על השתתפות בלי אשמה
  • להכין משפט קצר להערות על אוכל, כמו "אני בסדר, תודה", ולהמשיך הלאה
  • לסמן מישהו אחד בכל אירוע שיודע מה עובר עלייך, ושאפשר לשלוח לו הודעה
  • לתכנן מה עושים בערב שאחרי אירוע טעון: משהו מרגיע שלא קשור לאוכל ולגוף

הרבה מהכלים האלה מוכרים ממדריך ההישרדות לארוחות חג ומשבוע של ארוחות בסוכות. בחנוכה הם פשוט צריכים להחזיק יותר זמן. ואם את רוצה לבנות אותם בצורה מסודרת, זה בדיוק סוג העבודה שאני עושה עם מטופלות לפני חג, במסגרת התמודדות יומיומית עם הפרעת אכילה.

מה אני עושה עם מטופלות לקראת חנוכה

בשבועיים שלפני החג אני מקדישה חלק מהפגישות לתכנון. אני לא מחלקת "תפריט חג", ואני גם לא מחליטה במקום אף אחת מה היא תאכל. אני שואלת שאלות: איפה תהיי בכל ערב, מי יהיה שם, איזה רגע הכי מדאיג אותך, ומה עזר לך בחגים הקודמים. מתוך התשובות אנחנו בונות יחד מפה קטנה של השבוע.

עם נועה, למשל, גילינו שהקושי הגדול שלה לא היה הסופגניות עצמן. זה היה מגש המאפים שעמד כל יום בחדר הצוות בעבודה, והתחושה שכולם מסתכלים מה היא לוקחת. החלטנו יחד שהיא תאכל ארוחת צהריים מלאה בזמן הקבוע שלה, ושאם היא רוצה מאפה, היא תיקח אותו ותשב איתו ליד השולחן שלה, בלי קהל. זה נשמע קטן. בשבילה זה היה ההבדל בין שבוע של מתח לשבוע שאפשר לעבור.

אני מספרת את זה כי הפתרונות שעובדים הם כמעט תמיד אישיים. מה שעוזר לאחת יכול להכביד על אחרת, ולכן אני לא מאמינה ברשימות כלליות של "מה לאכול בחג". אני מאמינה בשאלה הנכונה, שנשאלת בזמן, ובתוכנית שנבנית יחד ולא נכתבת מעל הראש שלך. מי שרוצה להבין איך נראית עבודה כזאת אצל דיאטנית קלינית יכולה לקרוא על כך בהרחבה.

מסיבות בגן, בבית הספר ובעבודה

חנוכה מביא איתו גם מסיבות. לאמהות שמתמודדות עם הפרעת אכילה, מסיבת הגן היא רגע שבו הן רוצות להיות שם בשביל הילד, ולא בתוך הראש. אני שומעת לא פעם על אמא שעמדה בצד כל המסיבה, עסוקה במגש, והרגישה אחר כך שהחמיצה את הרגע עצמו. אם זה מוכר לך, אפשר להחליט מראש על מקום אחד להתמקד בו: הילד, השיר, החיוך שלו. האוכל לא חייב להיות במרכז.

ולנערות, המסיבה בכיתה או בתנועה יכולה להיות מקום שבו קשה במיוחד לשמור על ארוחות, כי כולם אוכלים יחד ומסתכלים. אם הבת שלך בטיפול, כדאי לחשוב עם הצוות אם ואיך לשתף את בית הספר, וכתבתי על זה בבית ספר והפרעת אכילה. ההחלטה מה לספר ולמי נשארת שלה ושלכם.

ארוחות משפחה סביב החנוכייה

הדלקת הנרות היא רגע משפחתי, ולרוב יש סביבו אוכל. אצל משפחות שאני מלווה, זה גם הרגע שבו עולות ההערות: מי לקחה עוד, מי "שומרת על עצמה", מי "השמינה מהחג". הערות כאלה פוגעות גם כשהן נאמרות בצחוק, וגם כשהן לא מופנות לאף אחת ספציפית.

אם את הורה, כתבתי רשימה מעשית בהורים בחגים, מה לא להגיד ליד השולחן, ועוד על השפה בבית באיך מדברים על אוכל בבית. הבסיס פשוט: מדברים על האנשים, על הסיפור של החג ועל מה שקורה בחיים, ולא על הצלחות, על כמויות ועל גוף. ארוחות משפחתיות יכולות להיות מגן, בתנאי שהן מקום בטוח.

ואם הבת שלך נמצאת בטיפול, ובמיוחד בטיפול משפחתי FBT, כדאי לתאם עם הצוות מראש איך ייראו ימי החג: מי מגיש, מה אומרים אם יש קושי, ומה עושים אם צריך לצאת מהשולחן לכמה דקות. ואל תשכחו את האחים. הם רואים הכול ולפעמים נשארים בצד, וכתבתי עליהם באחים של מי שמתמודדת.

ואם היה ערב קשה

יכול להיות שאחד הערבים לא יעבור כמו שתכננת. אולי אכלת מעבר למה שהרגיש לך נכון, ואולי היה רגע שהרגיש מחוץ לשליטה. אני רוצה להגיד לך בבירור: ערב אחד לא מוחק את כל מה שבנית. אני רואה את זה שוב ושוב אצל מטופלות שלי: מי שחוזרת למחרת לשגרה הרגילה שלה, בלי דרמה, מגלה בדרך כלל שהערב הקשה נשאר ערב אחד.

מה שאני מבקשת מהמטופלות שלי אחרי ערב כזה הוא לחזור לארוחה הבאה כרגיל, בלי עונש ובלי "תיקון". דווקא ההקפדה המוגברת למחרת היא מה שמזין את המעגל הבא. על מה שעוזר ברגע עצמו כתבתי באיך לעצור בולמוס אכילה, ועל הדרך חזרה אחרי תקופה טובה בנסיגה בהחלמה.

אחרי החג

ביום ראשון שאחרי החג השגרה חוזרת, ואיתה לפעמים גם הקול שאומר שעכשיו צריך "לחזור למסלול". אני מציעה לחזור לשגרה, לא לחזור לחשבון. ארוחות קבועות, שינה, מסגרת. כתבתי על זה יותר באחרי החגים, לחזור לשגרת אכילה.

ועוד דבר שחשוב לי להגיד. הרבה נשים שאני פוגשת מגיעות אליי דווקא אחרי החגים, כשהן מבינות שכבר שנה שלישית או רביעית ברצף כל חג מרגיש להן כמו מבחן. אם זה מה שאת מרגישה, זה לא סימן שאת "מגזימה". זה סימן שהאוכל תופס אצלך יותר מקום ממה שמגיע לו, ושאפשר לקבל עזרה. גם בן או בת זוג יכולים להיות חלק מהדרך, וכתבתי על מה שעוזר ומה שמזיק בבן זוג של מי שמתמודדת עם הפרעת אכילה. החג הבא יכול להרגיש אחרת. לא מושלם, אבל שלך.

שאלות נפוצות

האם אפשר לאכול סופגנייה בתהליך החלמה מהפרעת אכילה?

כן, ובהרבה מקרים זה אפילו חלק מהעבודה. אין מאכל שאסור בהחלמה. השאלה היא אם את מרגישה מוכנה, ואיך זה משתלב בתוכנית שבנית עם הצוות. אפשר להתחיל מתי שמתאים לך, ולא חייבים להוכיח שום דבר בחג.

איך עונים להערות על אוכל ליד השולחן?

עוזר להכין מראש משפט קצר ונייטרלי, כמו "אני בסדר, תודה", ולהעביר נושא. אפשר גם לבקש ממישהו קרוב שיעזור לשנות כיוון. את לא חייבת להסביר לאף אחד מה את אוכלת ולמה.

מה עושים אחרי ערב שבו האכילה הרגישה מחוץ לשליטה?

חוזרים לארוחה הבאה כרגיל, בלי עונש ובלי הקפדה מוגברת. כדאי לספר על כך בפגישה הבאה, בלי בושה. אם זה קורה לעיתים קרובות, זה סימן לפנות לליווי מקצועי, כי זה ניתן לטיפול.

איך הורים יכולים לעזור לבת עם הפרעת אכילה בחנוכה?

לתאם מראש עם הצוות, לשמור על ארוחות קבועות, ולהימנע מהערות על אוכל ועל גוף, גם בצחוק. כדאי גם לבקש מהמשפחה המורחבת לעשות כך. ואם יש קושי, לדבר עליו אחרי הארוחה, ולא מולה.

ואם זה הרגע שלך

אם החג הזה מרגיש לך כבד במיוחד, את לא לבד. ער"ן עונה ב־1201 בכל שעה ובכל יום. הפרעות אכילה ניתנות לטיפול, ואפשר להחלים גם אחרי שנים של חגים קשים. אני מקבלת בקליניקה ברמת גן ועובדת גם אונליין, ואפשר להתחיל בשיחת היכרות בלי להתחייב לכלום. אם את רוצה להתכונן, תוכלי לקרוא קודם על חמשת השלבים להתחלת טיפול ועל טיפול אונליין.

משפחה ישראלית עומדת ליד חלון בערב ומדליקה נרות חנוכה, אישה צעירה מחייכת חיוך קטן ומחזיקה כוס תה

עוד מידע שיכול לעניין אותך