ארוחות שבת עם הפרעת אכילה – השולחן הכי מלא של השבוע

יום שישי בערב. ריח של מרק מתפשט בבית, מישהו מסדר חלות על השולחן, ובדרך כלל כבר יש שלושה סוגי סלטים שאף אחד לא הזמין. יש מי שמתארת את השבוע שלה כבנוי בעצם משלוש נקודות: ארוחת שישי, ארוחת שבת בצהריים, ואיך היא מתאוששת מהן.

בשבילה, וגם בשביל רבות אחרות, שולחן השבת הוא השולחן הכי מורכב של השבוע. הוא מלא, הוא משפחתי, הוא יושב שעות, ויש בו הרבה אנשים שמסתכלים. אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית שמטפלת בהפרעות אכילה, וכאן אני כותבת על מה שאפשר לעשות כדי שהשולחן הזה לא יהיה אויב.

למה דווקא שבת קשה

שבת היא לא חג חד־פעמי. היא חוזרת כל שבוע, ולכן אי אפשר להתכונן אליה כמו לראש השנה ואז לנשום. מי שכבר עברה את ארוחות ראש השנה ואת ארוחות החג יודעת שיש בהן שיא ואז הקלה, ובשבת אין הקלה כי היא באה שוב. החגים והפרעות אכילה מסביר איך להתכונן לחודש שלם, אבל שבת דורשת גישה אחרת: הכנה שהופכת לשגרה.

ויש בה כמה דברים ביחד: שולחן עם הרבה מנות, סבתא או דודה שמפצירות, אירוח שבו קשה לסרב, שעות ארוכות סביב שולחן, ולעיתים גם שיחות על הגוף ועל המראה שמגיעות "בטובת לב". מכל אלה צריך להתכונן, אבל אפשר.

ויש גם שכבה שקטה יותר: שבת היא הזמן שבו כל המשפחה נמצאת במקום אחד, ולכן גם הזמן שבו מרגישים הכי הרבה את מה שלא נאמר. מי שמסתירה הפרעת אכילה מרגישה את זה בגוף. היא מרגישה שמסתכלים, גם כשלא מסתכלים, ושהיא חייבת להצטייר כרגילה. הלחץ הזה לא נובע מהאוכל עצמו, אלא מהמאמץ להסתיר.

מה עוזר לפני שבת

הנקודה הראשונה היא שלא מגיעים לשולחן מורעבת. מי שדילגה על ארוחות במשך היום כדי "לפנות מקום", מגיעה לשולחן עם רעב שדוחף, ואז כל מה שקורה בו מרגיש חזק יותר. ארוחות רגילות במהלך יום שישי הן חלק מההכנה, לא חריגה ממנה.

הנקודה השנייה היא לדעת מראש את התוכנית. מי מגיע, איפה יושבים, כמה זמן זה נמשך, ואיזה אוכל מצפה לי. אצל רוב האנשים עם הפרעת אכילה, אי־ודאות מגבירה חרדה, וידיעה מראש מורידה אותה. אפשר לשאול את המארחת איזה תפריט מתוכנן, בלי לספר למה.

והנקודה השלישית היא לבחור מראש "חבר בשולחן": מישהו אחד שיודע, או לפחות שאפשר להסתכל עליו בלי מילים. אחות, בן זוג, דודה. הרבה פעמים די במבט.

מה אפשר לעשות ליד השולחן

ארוחת שבת מתחילה בקידוש ובחלה, והיא ארוכה, ולכן אין צורך להחליט בכל רגע. אפשר לקחת צלחת אחת בכל פעם, באותה מידה שהיית לוקחת בערב רגיל, ולא להסתכל על כל השולחן יחד. שולחן מלא הוא תחושה, והצלחת שלך היא העובדה.

מי שמרגישה לחץ יכולה לקום לעזור להגיש. תנועה מורידה מתח, ויש בה סיבה טבעית להפסיק לשבת מול הצלחת. ואפשר להאריך שיחה: מי שמדברת, אוכלת בקצב שלה.

אפשר גם להחליט מראש על דבר אחד קטן שיהיה "הניצחון" של הערב, ולא על הכול. למשל, לשבת עד סוף המנה, או לא לצאת באמצע, או לקחת מנה שהיית נמנעת ממנה. דבר אחד בכל פעם בונה ביטחון, והוא נשאר איתך גם בשבת שאחריה.

על אוכל שמפחיד, כדאי לזכור ש"פעם אחת" לא הורסת כלום. מי שמתמודדת עם מזונות מפחידים יודעת ששולחן שבת הוא לפעמים ההזדמנות הכי בטוחה לחזור אליהם, כי יש בו מסגרת ותמיכה.

ומה עושים עם "קחי עוד קצת"

זה אחד הדברים שהכי מעייפים. זו דרך של אהבה, והיא יכולה להיות גם לחץ. אפשר להשיב בחום ובלי להיכנס לוויכוח: "תודה, זה היה טעים, אני אקח אחר כך". משפט קצר, חם, ושוב לא חייב להסביר.

אם את מתקשה להגיד את זה, אפשר לתאם מראש עם אחד מהמבוגרים שיגיד במקומך. ואם הלחץ מגיע בכל שבת, זה נושא לשיחה נפרדת עם המשפחה, מחוץ לשולחן, ובזמן שבו כולם רגועים. אני ממליצה לא לפתוח אותה באמצע ארוחה, כי אז היא נשמעת כמו האשמה ולא כמו בקשה. כתבתי על זה בהרחבה במדריך על ארוחות משפחתיות ובמדריך איך מדברים על אוכל בבית.

אני רוצה להיות הוגנת כאן. אני לא חושבת ששבת היא הבעיה, ולא מציעה להימנע ממנה. יש משפחות שבהן שולחן שבת הוא המקום הכי חם והכי בטוח, ויש הרבה נשים שהוא מה שמחזיק אותן. מה שאני אומרת הוא שמי שמתמודדת עם הפרעת אכילה צריכה להגיע אליו בתנאים שמאפשרים לה להנות, ולא רק לשרוד. זו הסיבה שההכנה חשובה, ושהיא לא סימן לחולשה.

מה לא כדאי להגיד ליד השולחן

אם את מהמשפחה ולא מי שמתמודדת, יש כמה דברים שכדאי להשאיר מחוץ לשולחן: הערות על כמות, על מה כל אחד אוכל, על "איך את נראית" או על דיאטות. מה לא להגיד ליד שולחן האוכל מפרט את זה, והוא נכון גם לשבת. ההערה הכי טובה ליד שולחן היא על מה שלא קשור לאוכל.

להורים: אם הבת שלכם בהחלמה, אל תשימו עליה עיניים. מבט ממושך מרגיש כמו בדיקה. הדבר שעוזר הוא ארוחה נורמלית, שיחה נורמלית, ושהיא תדע שאתם לצידה גם אם לא תגידו כלום.

אם הבת שלכם עוזבת את השולחן לפני שהארוחה נגמרת, אל תרדפו אחריה ואל תעשו מזה עניין ליד כולם. אחרי השבת אפשר לשאול, בנחת, מה היה קשה ומה אפשר לשנות בפעם הבאה, ובין לבין, אפשר לוותר על הנוהג של כולם יושבים ואוכלים ביחד אם הוא הופך לקרב. מה שחשוב הוא לשמור על הקשר, לא על התקנה.

שבת אצל אחרים, ושבת עם בן זוג

אצל משפחה אחרת כללי המשחק לא שלך. אצל החמות, בבית של חברים או אצל ההורים של בן הזוג, אין לך שליטה על התפריט ואין לך מקום לברוח, והציפיות לאכול ולשבח את האוכל גבוהות. אם את בהחלמה, כדאי לתאם מראש עם בן הזוג שיעזור: שיענה במקומך כשמפצירים, שיגיד "היא אכלה מספיק" כשצריך, ושיצא איתך להפסקה אם הלחץ מתגבר. כתבתי על התפקיד שלו במדריך לבני זוג, ועל התפקיד של האחים במדריך לאחים.

ואם את מארחת, זו הזדמנות: את קובעת מה על השולחן, בכמה מנות, ומי יושב לידך. מארחת שמרגישה בטוחה מגיעה לשולחן פחות מתוחה, וזה נשמע פשוט אבל זה משנה.

אחרי הארוחה

הארוחה נגמרת, אבל השבת לא. הרבה פעמים הקושי הגדול הוא בשעה שאחרי, כשהגוף שבע, הראש בודק והשולחן מתפנה. אפשר לתכנן משהו: טיול קצר, שיחת טלפון עם חברה, משהו שלא קשור לאוכל. ואם עלו מחשבות קשות, הן לא אומרות שמשהו השתבש. הן חלק מההחלמה, והן עוברות. על נסיגה בהחלמה כתבתי כי זה קורה לכולן.

וכדאי לדעת שאין "ארוחת שבת מושלמת" שאליה צריך לשאוף. יהיו שבתות שבהן תאכלי יותר מהצפוי, שבתות שבהן תתקשי, ושבתות רגילות לגמרי, וכל אלה חלק מדרך שאינה קו ישר. אני חושבת שהדבר הכי מרגיע שאפשר להגיד לעצמך הוא: אם השבת הזאת הלכה פחות טוב, יש עוד אחת בעוד שבוע.

שבת כעוגן

יש משהו שמפתיע הרבה אנשים: שבת יכולה להפוך עם הזמן לעוגן. הסיבה היא שיש בה מבנה קבוע: ארוחות באותן שעות, עם אנשים אוהבים, בלי תפריט שצריך להחליט עליו. מי שמצליחה להשתחרר מהחרדה סביבה, מגלה שהשולחן הזה מזכיר לה מה זה לאכול כמו אדם ולא כמו מי שנלחמת.

ויש גם דרך להפוך את זה לקל יותר: לקחת תפקיד. לבשל מנה אחת, לעטוף את החלה, לסדר את השולחן. כשיש לך תפקיד, יש לך ביטחון.

מה כדאי לדעת על התחלת טיפול

אם שבת היא אחד המקומות הקשים, אפשר לעבוד על זה בטיפול, ולא רק לשרוד. הפרעות אכילה ניתנות לטיפול, ואפשר להשתפר ולהחלים. הפרעת אכילה לא ממתינה בתור, ולכן אם התור בקופה ארוך, אפשר להתחיל באופן פרטי במקביל בלי לאבד זכויות. אני מקבלת בקליניקה ברמת גן ועובדת גם אונליין עם כל הארץ. ואם את מממנת בעצמך, כדאי לבקש חשבונית מפורטת ולבדוק אם יש לך ביטוח פרטי או קולקטיבי דרך העבודה.

על איך מתחילים תוכלי לקרוא בחמישה שלבים להתחלת טיפול, ועל טיפול אונליין למי שגרה רחוק. ומי שחוששת שהשבת הבאה תהיה קשה מדי יכולה לקרוא סוכות בלי שגרה, שמסביר איך שומרים על סדר אכילה כשהכול משתנה, וכן אחרי החגים, על החזרה לשגרה בלי חשבון נפש.

שאלות נפוצות

האם מותר לי לסרב לאוכל בשבת בלי להסביר?

כן. "תודה, שבעתי" או "אני אקח אחר כך" הם משפטים מלאים. אין צורך לנמק, ובעיקר אין צורך להתנצל. אם מישהו ממשיך ללחוץ, אפשר להחליף נושא או לקום לעזור.

מה אם אני מארחת ואני חייבת לבשל?

אפשר לבשל, ואפשר לבקש עזרה. מי שמבשלת מרגישה לפעמים שליטה, ולפעמים לחץ. אם הבישול מעורר מחשבות קשות, כדאי לחלק משימות, ולא להישאר לבד במטבח.

האם שבת יכולה להפריע להחלמה?

לפעמים כן ולפעמים היא דווקא מסייעת. מבנה קבוע ותמיכה משפחתית עוזרים, ולחץ והערות מקשים. מה שחשוב הוא להיות מודעים למה שקורה ולדבר על זה בטיפול. אפשר לעבוד גם על המשפחה כולה, כמו בטיפול משפחתי FBT.

איך אני עוזרת לבת שלי בשבת?

בלי להסתכל על הצלחת שלה, ובלי לעשות מזה עניין. ארוחה רגועה ושיחה נורמלית הן הדבר הכי מועיל. ואם אתם לא בטוחים איך להתנהג, מדריך איך לעזור למישהו עם הפרעת אכילה מפרט מה לומר ומה לא.

ואם קשה מאוד

אם את קוראת את זה ברגע שקשה לך במיוחד, ער"ן זמינה ב־1201 בכל שעה ובכל יום. ואם את רק רוצה לדבר על איך עוברים את השבת הבאה, אני כאן, בקליניקה ברמת גן או אונליין.

משפחה סביב שולחן שבת עם חלות וצלחות, אחת הנשים מחייכת בשקט ומאזינה לשיחה

עוד מידע שיכול לעניין אותך