מכל הפרעות האכילה שאני פוגשת, בולימיה נרבוזה היא כנראה זו שהכי קל להסתיר. אנשים ממשיכים לעבוד, ללמוד, לצאת עם חברים ולאכול מול המשפחה — ואף אחד לא יודע. יש מטופלות שסיפרו לי שהן חיו עם זה שנים לפני שמישהו שם לב, ולפעמים לפני שהן עצמן קראו לזה בשם.
אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית מומחית בהפרעות אכילה. במאמר הזה אסביר מה קורה בבולימיה, למה זה נמשך גם כשמאוד רוצים שייפסק, ומה באמת עוזר.
מהי בולימיה נרבוזה
בולימיה נרבוזה היא הפרעת אכילה שמורכבת משני חלקים שחוזרים על עצמם: אירועים של אכילה מרובה שמלווים בתחושת חוסר שליטה, ואחריהם התנהגות שנועדה "לבטל" אותם ולמנוע עלייה במשקל.
אבל התיאור הזה, כשהוא לבדו, מפספס את העיקר. מה שמחזיק את ההפרעה אינו ההתקף ואינו הפיצוי — אלא ההגבלה שמגיעה אחריהם. וזה מה שאני מקדישה לו את החלק הבא, כי בלי להבין אותו אי אפשר לצאת מזה.
המעגל – ולמה הוא לא נשבר בכוח רצון
המעגל נראה כך: הגבלה → רעב פיזי ורגשי → התקף → בושה → החלטה להחמיר את ההגבלה → התקף גדול יותר.
שימו לב איפה הוא מתחיל. לא בהתקף — בהגבלה. הגוף שלא קיבל מספיק אוכל במשך שעות או ימים מגיע למצב שבו הוא כבר לא מנהל משא ומתן, וההתקף הוא תגובה ביולוגית צפויה למחסור, לא חולשה אופיינית. ואז מגיעה הבושה, וההחלטה הכי הגיונית מבחינת ההיגיון הפנימי של ההפרעה — "מחר אני נזהרת יותר" — היא בדיוק זו שמבטיחה שזה יקרה שוב.
לכן, וזה אולי הדבר הכי לא אינטואיטיבי שאני אומרת בקליניקה: הדרך החוצה עוברת דרך יותר אכילה סדירה, לא פחות. ארוחות קבועות לאורך היום מורידות את עוצמת ההתקפים לפני שנוגעים בכל השאר.
איך מאובחנת בולימיה
האבחנה נקבעת על ידי איש מקצוע ונשענת על שלושה מאפיינים:
- אירועי אכילה חוזרים של כמות גדולה בזמן קצר, עם תחושה של חוסר שליטה במהלכם.
- התנהגות מפצה חוזרת שנועדה למנוע עלייה במשקל — הקאה יזומה, שימוש בתרופות, צום או פעילות גופנית מוגזמת.
- הערכה עצמית שנקבעת במידה לא מותאמת לפי המשקל וצורת הגוף.
המאפיין השלישי הוא לרוב זה שנשאר הכי הרבה זמן גם אחרי שההתנהגות נפסקה, והוא חלק מהותי מהטיפול. כתבתי עליו בהרחבה במאמר על דימוי גוף והפרעות אכילה.
הסימנים – ולמה קשה לראות אותם מבחוץ
ההנחה שרווחת גם בקרב אנשי מקצוע היא שאפשר לזהות בולימיה לפי המראה. זה לא נכון: בשונה מאנורקסיה נרבוזה, שבה הירידה במשקל בולטת לעין בחלק מהמקרים, בבולימיה המשקל נמצא לרוב בטווח שנחשב תקין — ולכן הסביבה לא מחפשת. זו הסיבה המרכזית לאבחון מאוחר.
גופניים: שחיקה של אמייל השיניים ורגישות שלהן, נפיחות באזור הלסת והצוואר, כאבי גרון או צרידות חוזרים, בעיות עיכול ונפיחות, עייפות, סחרחורות ודפיקות לב, ואצל נשים אי-סדירות במחזור.
התנהגותיים: היעלמות לשירותים מיד אחרי ארוחות, כמויות אוכל שנעלמות מהמטבח, אריזות שמוסתרות, אכילה בסתר ובעיקר בערב ובלילה, כללי אכילה נוקשים ביום שמתפרקים לקראת הלילה, אימונים שמרגישים כמו חובה ולא כבחירה, ובריחה מארוחות משותפות.
רגשיים: בושה עמוקה — לרוב הרגש הדומיננטי — סודיות, ירידה במצב הרוח, חרדה סביב אוכל, וביקורת עצמית קשה אחרי כל אירוע.
מה זה עושה לגוף
הנזק המשמעותי ביותר בבולימיה אינו קשור למשקל אלא לשניים: השיניים והמלחים בדם. חומצת הקיבה שוחקת את האמייל בצורה שאינה מתקנת את עצמה, ולכן מעקב אצל רופא/ת שיניים הוא חלק מהטיפול ולא המלצה כללית. חשוב מזה, שיבוש במאזן האלקטרוליטים — ובעיקר אשלגן — משפיע ישירות על פעילות הלב, וזו הסיבה שבדיקות דם תקופתיות אינן בגדר "אם בא לך".
לצד אלה: דלקות בוושט, בעיות עיכול ממושכות, התייבשות ופגיעה בכליות. רוב הדברים האלה משתפרים כשההתנהגות נפסקת — וזו סיבה טובה לא לחכות.
בולימיה, אכילה רגשית והתקפי אכילה – מה ההבדל
שלושת המושגים האלה מתערבבים כל הזמן, וההבדל ביניהם מעשי:
- אכילה רגשית — אכילה בתגובה לרגש. שכיחה מאוד, ואינה בהכרח הפרעה.
- הפרעת אכילה התקפית — התקפים חוזרים ללא התנהגות מפצה.
- בולימיה נרבוזה — התקפים עם התנהגות מפצה.
אם ההתקפים אצלך מרוכזים בערב, כתבתי מאמר ייעודי על אכילה רגשית בערב, ואם המנוע הוא לחץ — על איך להפסיק לאכול מלחץ. ולמי שהצטברה אצלה רשימה של מאכלים "אסורים", שהיא לרוב הדלק של ההתקף הבא: מזונות מפחידים.
ולגבי גברים — בולימיה נפוצה אצלם הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב, והם מאובחנים הכי מאוחר. הרחבתי במאמר על הפרעות אכילה אצל גברים.
הטיפול
לבולימיה נרבוזה יש בשורה טובה יחסית: היא מגיבה טוב לטיפול, ולעיתים קרובות מהר יותר מהפרעות אחרות. הגישה עם הביסוס המחקרי החזק ביותר היא CBT-E, ובמקרים מסוימים רופא/ה מוסיף/ה טיפול תרופתי — החלטה רפואית שאינה שלי.
החלק שלי הוא זה שמפרק את המעגל בפועל: לבנות מבנה ארוחות שמונע את הרעב שמייצר את ההתקף, להחזיר בהדרגה מאכלים שהפכו אסורים, ולעבוד על הרגעים שבהם ההתקף מתחיל — לפניו, לא אחריו. איך זה נראה בפגישה הראשונה תיארתי כאן, ועל משך התהליך כתבתי בכמה זמן לוקח טיפול.
ואם את קוראת את זה בשביל מישהי אחרת — המדריך על איך לעזור למישהו עם הפרעת אכילה נכתב בדיוק בשבילך. בקצרה: לא להעיר על אוכל, לא לשמור על המקרר, ולא להפוך את זה לוויכוח.
אפשר לצאת מזה
בולימיה נרבוזה היא הפרעה ניתנת לטיפול, ואחוזי ההחלמה בה גבוהים. הדרך אינה קו ישר: יש בה שיפור, יש בה נסיגות שהן חלק מהתהליך, ויש בה תקופות שבהן נדמה שכלום לא זז ואז פתאום כן. על הכלים היומיומיים לתקופה הזו כתבתי במאמר על התמודדות יומיומית עם הפרעות אכילה.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין בולימיה להתקפי אכילה?
בשתיהן יש אירועי אכילה עם תחושת חוסר שליטה. ההבדל הוא בפיצוי: בבולימיה מגיעה אחרי ההתקף התנהגות שנועדה למנוע עלייה במשקל, ובהפרעת אכילה התקפית היא לא מגיעה. ההבחנה משנה את הדגשים בטיפול ואת המעקב הרפואי.
אפשר לסבול מבולימיה במשקל תקין?
כן, וזה המצב השכיח. בבולימיה המשקל נמצא לרוב בטווח התקין, ולכן הסביבה, ולעיתים גם אנשי מקצוע, לא מחפשים. המשקל אינו מדד לחומרה ואינו תנאי לפנייה לעזרה.
למה אני לא מצליחה להפסיק גם כשאני ממש רוצה?
מפני שהמעגל אינו מתחיל בהתקף אלא בהגבלה שלפניו. כשהגוף במחסור, ההתקף הוא תגובה ביולוגית ולא כישלון של רצון. לכן ההתקדמות הראשונה בטיפול היא כמעט תמיד להוסיף סדירות באכילה, לא להחמיר את הכללים.
כמה זמן לוקח טיפול בבולימיה?
בולימיה מגיבה לטיפול טוב יחסית, ורבים מרגישים שינוי ממשי בתוך חודשים ספורים. משך התהליך המלא משתנה בהתאם לוותק ההפרעה ולנסיבות החיים, ופנייה מוקדמת מקצרת אותו.
איך אני יכולה לעזור לך
אם משהו כאן נשמע מוכר, אני רוצה שתדעי דבר אחד: לא צריך להגיע עם אבחנה, ולא צריך שיהיה "מספיק חמור". רוב הנשים שמגיעות אליי מתארות בדיוק את התחושה שאין להן זכות לתפוס מקום עם זה — ובדיוק בגלל זה זה נמשך שנים.
אני עובדת בשיתוף עם מטפלים ורופאים, בקצב שמתאים לאדם שמולי, ובלי לשקול ובלי לספור. בקליניקה ברמת גן או בליווי מקוון מכל מקום בארץ.
צרי איתי קשר בטלפון או בוואטסאפ: 050-5855318
על הכותבת
יערה סיטבון היא תזונאית-דיאטנית קלינית, מוסמכת על ידי משרד הבריאות, המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, בתזונת ספורט ובתזונת בני נוער. את כל התכנים באתר היא כותבת בעצמה, מתוך העבודה היומיומית בקליניקה.
- תעודת תזונאי-דיאטן, משרד הבריאות (חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008)
- B.Sc. במדעי התזונה · M.A.N. במדעי הספורט, המכללה האקדמית בוינגייט
- חברה ב-האגודה הישראלית להפרעות אכילה (IAED)
- קליניקה פרטית ברמת גן · טיפול פרונטלי ומקוון בכל הארץ
מקורות והנחיות מקצועיות
התכנים באתר מבוססים על הניסיון הקליני שלי ועל הנחיות הגופים המקצועיים המובילים בתחום:
