בשנה האחרונה שאלו אותי הרבה מאוד שאלות על זריקות, ובדרך כלל בלחישה. "חברה שלי עשתה את זה ופתאום היא לא רוצה לאכול." "הרופאה אמרה שאפשר, אבל יש לי עבר של הפרעת אכילה. זה בסדר?" "אני כבר לא בטוחה אם מה שאני מרגישה זה רעב או פחד."
השאלות האלה לא מגיעות ממי שרוצה לדעת איך מתנהלות עם תרופה. הן מגיעות ממי שנמצאת בנקודה רגישה, ומרגישה שלא ברור לה מי יענה לה בכנות. אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית שמטפלת בהפרעות אכילה, ואני כותבת על זה כי השאלה "האם זה בטוח להשתמש במשהו שמכבה תיאבון כשיש לי או היה לי קושי עם אוכל" ראויה לתשובה מסודרת, ולא להתחמקות ולא להפחדה.
אני רוצה להגיד מראש: אני לא רופאה ולא מחליטה במקום רופאה, ואני לא נגד התרופה. היא כלי רפואי, ויש לה מקום. מה שאני כותבת כאן הוא איך כדאי לחשוב על זה אם יש לך היסטוריה של הפרעת אכילה או חשש ממנה.
תוכן העניינים
Toggleמה התרופה עושה, בקצרה
תרופות מסוג GLP-1, ובהן אוזמפיק ותרופות דומות, פועלות על המערכות שמווסתות תיאבון ושובע. לפי האקדמיה האמריקאית לתזונה ודיאטטיקה, הן מפחיתות תיאבון ותשוקה לאוכל, משנות העדפות טעם ומגבירות תחושת שובע, ולצדן יכולות להופיע תופעות לוואי במערכת העיכול.
בשביל מי שאין לה קושי עם אוכל, זה יכול להיות בדיוק מה שהרופא התכוון אליו. בשביל מי שיש לה, זה מורכב. כי מה שהתרופה עושה, הרעב מנוטרל וההתעסקות באוכל מופחתת, הוא גם מה שהפרעת אכילה "אוהבת": שקט, שליטה והצדקה לא לאכול.
למה זה רגיש במיוחד למי שיש לה היסטוריה
לפי אותו מקור, יש חשש מהשימוש בתרופות האלה אצל אנשים עם היסטוריה של הפרעות אכילה, ועדיין נדרש מחקר נוסף. הירידה בתיאבון, יחד עם תופעות הלוואי בעיכול, עלולה לחזק כללים נוקשים לגבי אוכל, דפוסי אכילה בעייתיים וירידה מסוכנת במשקל.
אני מתרגמת את זה לשפה פשוטה. כשהרעב נעלם, יש מי שמרגישה הקלה, אבל אצל מי שנאבקת בהפרעה, ההקלה הזאת יכולה לשמש עילה להפסיק לאכול ארוחות, לדלג עליהן, או להרגיש שהתרופה "עושה את העבודה" ולכן אין צורך לשמור על סדר. מה שהיה פעם מאבק מול הרעב הופך לדבר שאין צורך להיאבק בו, ובשביל הפרעה זה מתנה מסוכנת.
וחשוב להבין גם שהפרעות אכילה אינן מוגבלות למי שנראית רזה. כמו שהאקדמיה מציינת, יש נטייה לחשוב שהפרעות אכילה פוגעות רק בתת־משקל, בעוד שמתמודדים איתן אנשים בכל מבנה גוף. לכן אי אפשר לסמוך על המראה כדי לדעת מי בסיכון, ולכן הבדיקה צריכה להיות על דפוסי אכילה ולא על גוף. כתבתי על כך גם במדריך על אנורקסיה במשקל תקין, שמראה איך הפרעה יכולה להסתתר מאחורי מראה שנראה "בסדר".
אני לא חושבת שצריך להפחיד אף אחת. אני חושבת שצריך להסתכל על התמונה כולה, ושמי שמבינה איך התרופה עובדת על הרעב יכולה לזהות מוקדם אם משהו קורה. הכוח הוא בידיעה, לא בפחד.
אם יש לך חשש, זה לא אומר שאת צריכה לוותר על הטיפול הרפואי שהוצע לך. זה אומר שכדאי לבנות אותו נכון, עם מי שמכירה גם את הצד של האוכל.
מה אומרים אנשי המקצוע
לפי האקדמיה, נדרשת הערכה מקיפה לפני הטיפול כדי להבטיח שהמרשם מתאים ושאין בו חיזוק של דפוסים בעייתיים, והיא מדגישה שסינון, פיקוח ותמיכה של אנשי מקצוע בתחום הבריאות, ובהם דיאטניות קליניות, חיוניים. היא גם מציינת שיש מי שמקבלים מרשם בלי סינון מתאים, בגלל מחיר התרופה והטיות במערכת.
מצד שני, אותו מקור מדווח שיש עניין במחקר באפשרות שהתרופות האלה יועילו לחלק מהאנשים עם הפרעת אכילה התקפית, עקב הפחתת התשוקה לאוכל והעיסוק בו. אבל הוא גם מדגיש חשש מעלייה במשקל וחזרה של דפוסי אכילה בעייתיים אחרי הפסקת התרופה, וקורא למחקר ארוך טווח. כלומר: התמונה לא סגורה, ואף אחד לא יכול להגיד לך בביטחון מוחלט "כן" או "לא".
מה קורה בישראל
כדי לא להטעות, אני חוזרת על מה שפורסם, עם תאריך. באפריל 2024 דווח במעריב שמשרד הבריאות הנחה רוקחים לא למכור עוד אוזמפיק לצורך הרזיה אלא לחולי סוכרת בלבד, ושמי שכבר קיבלה אותה להרזיה תועבר בהדרגה לתרופה אחרת שנועדה לכך. אוזמפיק רשומה בישראל לטיפול בסוכרת.
אני לא יודעת מה המצב המדויק היום, והוא עשוי להשתנות, ולכן הכי נכון לברר מול הרופא או הרוקחת, או ברשות התרופות של משרד הבריאות. מה שאני כן אומרת בבירור הוא שלא כדאי להשיג תרופות כאלה ממקור לא מורשה. בלי פיקוח רפואי, בדיוק הסיכונים שכתבתי עליהם גדלים.
סימנים שהתרופה הופכת לכלי של ההפרעה
אם את כבר משתמשת בתרופה, או חושבת על זה, כדאי לעקוב אחרי כמה דברים, ולעשות זאת בלי שיפוט:
- התרופה מפחיתה תיאבון, ואת מגלה שאת מדלגת על ארוחות שלמות ומתרצת את זה ב"אין לי רעב"
- הכללים לגבי אוכל מתחזקים: מה מותר, מה אסור, כמה, ומתי
- הפחד מהרעב שיחזור גדול יותר מהקושי שהיה קודם, והמחשבות מתקרבות למחשבות טורדניות על אוכל
- המחשבות על הגוף ועל התרופה תופסות יותר ויותר מקום ביום
- את מסתירה מהצוות או מהמשפחה כמה את אוכלת
- קשה לך לדמיין חיים בלי התרופה
אף סימן לא אומר שהתרופה "אשמה", וכולם אומרים שכדאי לדבר עם הרופאה ועם דיאטנית קלינית לפני שהמצב מתפתח. על נסיגה בהחלמה כתבתי כי לפעמים התחלה של שינוי כזה מחזירה דפוסים ישנים.
מה כדאי לשאול לפני שמתחילים
אם יש לך היסטוריה של הפרעת אכילה, כדאי לספר על כך לרופא שמרשם את התרופה, במפורש. לא כל רופא ישאל, ואת לא צריכה לחכות לשאלה. איך מאבחנים הפרעת אכילה מסביר מה בודקים, ורשימת שאלות לשיחת היכרות יכולה לעזור לך להתכונן. אפשר לשאול אותו אם בדק דפוסי אכילה לפני המרשם, מה הוא מצפה שיקרה לאכילה שלך, איך יעקבו, ומה התוכנית אם משהו מחמיר.
ואפשר לשאול דיאטנית קלינית שמכירה הפרעות אכילה להצטרף, וכבר בפגישה הראשונה אפשר לברר איך היא עובדת, כמו שמתואר בפגישה ראשונה אצל דיאטנית. היא יכולה לעקוב אחרי ארוחות, לוודא שהתזונה מספקת, ולזהות מוקדם אם התרופה מזינה הפרעה. וכשהיא פועלת לצד הרופאה, זה לא מחליף את הרופאה אלא משלים אותה. על חלוקת התפקידים כתבתי במי עושה מה בצוות הטיפולי.
זה לא רק עניין של נשים צעירות
כשמדברים על זריקות ועל דימוי גוף, הרבה פעמים מדמיינים נערה או אישה צעירה. אבל הפרעות אכילה והלחץ הזה נוגעים גם לגברים, וגם לנשים בגיל מבוגר, ולאנשים שמרגישים שאוכל הוא כל הזמן מקור לאשמה. מי שמשתמשת באוכל כדי להתמודד עם רגשות, כמו שמתואר במדריך על אכילה רגשית, עלולה לקבל מהתרופה הקלה זמנית שמסתירה את מה שמתחת. ושם בדיוק נמצא העבודה האמיתית, ולא בתיאבון.
ומה אם הפסקת
הפסקה של תרופה כזאת מעלה חששות משלה. האקדמיה מציינת שיש מי שחוזרת לעלות במשקל, ושיש חשש שדפוסי אכילה בעייתיים יחזרו. אם את מרגישה שהאוכל חוזר בעוצמה, שאת מרגישה "מחוץ לשליטה", או שהפחד מגיע בכוח, זה לא כישלון. זה מקום לעזרה: איך עוצרים בולמוס אכילה והפרעת אכילה התקפית מסבירים מה קורה ואיך מטפלים.
בלי קשר לתרופות: איך הרשתות משפיעות
אני חושבת שחשוב להגיד גם את זה: חלק מהעניין בזריקות נובע ממסרים חברתיים. האקדמיה מציינת שהמלצות של סלבריטאים ורשתות חברתיות יכולות לגרום לתחושה שדקיקות היא "האידיאל", להגביר אי־שביעות רצון מהגוף ולדחוף להתנהגויות לא בריאות. כתבתי על כך במדריך על רשתות חברתיות ודימוי גוף ובמדריך על דימוי גוף. ואם יש לך נטייה לנסות שיטה אחרי שיטה, כדאי לקרוא גם דיאטת 16/8 ודיאטה אחרי הפרעת אכילה, כי הדפוס חוזר.
איך מתחילים לקבל עזרה
הפרעות אכילה ניתנות לטיפול, ואפשר להשתפר ולהחלים. הפרעת אכילה לא ממתינה בתור, ולכן אם התור בקופה ארוך, אפשר להתחיל באופן פרטי במקביל בלי לאבד זכויות. אני מקבלת בקליניקה ברמת גן ועובדת גם אונליין עם כל הארץ, ואפשר לקרוא איך מתחילים בחמישה שלבים להתחלת טיפול ועל טיפול אונליין. ואם את מממנת בעצמך, כדאי לבקש חשבונית מפורטת ולבדוק אם יש ביטוח פרטי או קולקטיבי דרך העבודה, כי לפעמים יש שם סעיף שכמעט אף אחת לא מנצלת.
שאלות נפוצות
האם אסור לי לקחת אוזמפיק אם הייתה לי הפרעת אכילה?
אין לי סמכות להחליט במקום הרופאה, ואין כלל פשוט. מה שהמקורות המקצועיים אומרים הוא שיש חשש, ושצריך סינון, פיקוח ותמיכה לפני ובמהלך השימוש. אם הייתה לך הפרעה, ספרי על כך לרופאה והחליטו יחד.
האם התרופה יכולה לגרום להפרעת אכילה?
אין לי נתונים שמוכיחים זאת, והמחקר עדיין בתחילת הדרך. מה שמתואר הוא חשש שהתרופה תחזק דפוסים מגבילים אצל מי שכבר פגיעה. לכן שווה לעקוב אחרי מה שקורה לאכילה ולמחשבות, ולא רק אחרי הגוף.
מה עושים אם אני כבר משתמשת ומרגישה שהאכילה השתנתה?
אפשר לדבר עם הרופאה שהמליצה על התרופה, ועם דיאטנית קלינית. כדאי לעשות את זה מוקדם, לפני שהמצב מחמיר, ובלי שיפוט עצמי. שינוי באכילה הוא מידע, לא כישלון.
האם הפרעת אכילה התקפית יכולה להיעזר בתרופה כזאת?
יש עניין מחקרי בזה, ואין עדיין תשובה סגורה. אנשי המקצוע מדגישים שצריך מחקר ארוך טווח, במיוחד על מה שקורה אחרי הפסקה. זו החלטה לרופאה ולמטפלת, ולא משהו שכדאי להחליט עליו לבד.
ואם זה מרגיש כבד
אם את בנקודה קשה, ער"ן זמינה ב־1201 בכל שעה ובכל יום. ואם את רק רוצה לברר איך לחשוב על זה, אפשר לדבר איתי בלי להתחייב לכלום, בקליניקה ברמת גן או אונליין.

על הכותבת
יערה סיטבון היא תזונאית-דיאטנית קלינית, מוסמכת על ידי משרד הבריאות, המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, בתזונת ספורט ובתזונת בני נוער. את כל התכנים באתר היא כותבת בעצמה, מתוך העבודה היומיומית בקליניקה.
- תעודת תזונאי-דיאטן, משרד הבריאות (חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008)
- B.Sc. במדעי התזונה · M.A.N. במדעי הספורט, המכללה האקדמית בוינגייט
- חברה ב-האגודה הישראלית להפרעות אכילה (IAED)
- קליניקה פרטית ברמת גן · טיפול פרונטלי ומקוון בכל הארץ
מקורות והנחיות מקצועיות
התכנים באתר מבוססים על הניסיון הקליני שלי ועל הנחיות הגופים המקצועיים המובילים בתחום: