למה שוקלים בטיפול בהפרעת אכילה – ומה זו שקילה עיוורת

מאיה (שם בדוי) ישבה מולי בפגישה השנייה, והתיק עוד היה על הכתף שלה. "לפני שאנחנו מתחילות, אני חייבת לשאול. את הולכת לשקול אותי?" היא לא הסתכלה עליי כשהיא שאלה. היא הסתכלה על הדלת.

את השאלה הזאת אני שומעת כמעט מכל מי שמגיעה אליי, לפעמים כבר בשיחת הטלפון הראשונה. ומאחוריה יש בדרך כלל פחד גדול יותר: שהטיפול יהפוך לעוד מקום שבו מודדים אותך, שופטים אותך ומחליטים בשבילך. אני יערה סיטבון, דיאטנית קלינית שמטפלת בהפרעות אכילה, וכאן אני רוצה להסביר בכנות למה שקילה היא לפעמים חלק מהטיפול, מה זו שקילה עיוורת, ואיך אפשר לעשות את זה בלי שזה ירגיש כמו מבחן.

ועוד דבר אחד מראש: במאמר הזה לא תמצאי מספרים. לא של משקל, לא של קצב ולא של "יעדים". זו בחירה מכוונת שלי. מספרים כאלה הופכים בקלות לנקודת השוואה, ובהפרעת אכילה השוואה היא דלק.

למה בכלל שוקלים בטיפול בהפרעת אכילה

השקילה בטיפול היא לא ציון ולא פרס. היא מידע רפואי, אחד מכמה, שעוזר לצוות לדעת שהגוף שלך בטוח. כשיש הגבלה באכילה, הגוף משלם מחיר שלא תמיד רואים מבחוץ, וגם לא תמיד מרגישים מבפנים. דופק, לחץ דם, בדיקות דם ומשקל הם יחד התמונה שמאפשרת לרופאה ולי להבין אם אפשר להמשיך בטיפול במרפאה, או שצריך יותר תמיכה, ולפעמים גם אשפוז.

לשקילה יש כמה תפקידים:

  • בטיחות. במיוחד באנורקסיה נרבוזה ובשלבים הראשונים של שיקום תזונתי, הגוף צריך מעקב צמוד.
  • מידע לתוכנית. השקילה עוזרת לי להתאים את הארוחות ולדעת אם התוכנית עובדת או שצריך לשנות אותה. כך זה משתלב בתוכנית הטיפול.
  • פירוק הפחד. לפעמים עצם המפגש המובנה עם השקילה, בתוך מקום בטוח, מוריד ממנה את הכוח.

חשוב לי להגיד גם את זה: הפרעת אכילה לא נמדדת בגוף. יש מי שסובלת מאוד במשקל שנראה "תקין", כמו שכתבתי במדריך על אנורקסיה במשקל תקין, ויש מי שהגוף שלה מתאושש הרבה לפני שהראש מצליח להירגע. השקילה היא חלק קטן מהתמונה, ואף פעם לא כולה.

מה זו שקילה עיוורת

שקילה עיוורת היא שקילה שבה את עולה על המשקל, אבל לא רואה את המספר. אני רואה אותו, רושמת אותו ומשתמשת בו כדי לבנות את הטיפול. אין צורך לשאת אותו הביתה.

בפועל זה נראה פשוט מאוד. את עומדת עם הגב לצג, או שהצג מכוסה, ואחר כך אנחנו חוזרות לשבת ולדבר על השבוע שלך. אם חשוב לך, אני יכולה להגיד לך במילים כלליות מה המגמה, למשל שהגוף מקבל את מה שהוא צריך. ואם את מעדיפה לא לשמוע כלום, גם זה בסדר.

הרבה נשים מספרות לי שהמספר שולט להן ביום. מספר אחד בבוקר קובע אם יהיה יום "מוצלח" או "הרוס", מה מותר לאכול ואיך הן ירגישו לגבי עצמן. שקילה עיוורת לוקחת את המספר הזה מהידיים של ההפרעה, ומחזירה את הקשב למה שבאמת חשוב: איך את מרגישה, מה את אוכלת, ומה קורה לך בחיים.

שקילה פתוחה, ולמה יש ויכוח מקצועי

יש גם גישה אחרת, שנקראת שקילה פתוחה, שבה את רואה את המספר יחד עם המטפלת. בגישה הקוגניטיבית־התנהגותית, ובטיפול CBT-E בפרט, יש נטייה ברורה לשקילה פתוחה. ההיגיון שם הוא שהמפגש עם המספר, בליווי, עוזר לבדוק אמונות מפחידות על הקשר בין אוכל לגוף ולהוריד הימנעות.

אני חושבת שחשוב להיות כנה איתך: נכון לעכשיו אין הוכחה מחקרית שאחת הגישות עדיפה על השנייה. מחקר איכותני שפורסם בJournal of Eating Disorders באוגוסט 2020 שאל נשים עם אנורקסיה ובולימיה, ונשים שהחלימו, מה הן חושבות. רובן העדיפו שקילה עיוורת, במיוחד בשלב המוקדם והחריף של הטיפול, וראו בשקילה פתוחה משהו שמתאים יותר לשלבים מאוחרים של ההחלמה. הן תיארו פחות חרדה סביב השקילה ויותר יכולת להתמסר לטיפול. מצד שני, הן ציינו שהקושי הגדול של שקילה עיוורת מגיע אחרי סיום מסגרת, כשאין מי שמלווה. והחוקרים עצמם כותבים שנדרשים מחקרים מבוקרים כדי לדעת מה עובד טוב יותר.

כלומר, זו לא שאלה של נכון ולא נכון. זו שאלה של מה מתאים לך, בשלב שבו את נמצאת.

איך אני מחליטה יחד איתך

אצלי ההחלטה לא נופלת עלייך מלמעלה. בפגישה הראשונה, כמו שתיארתי במה קורה בפגישה ראשונה, אנחנו מדברות גם על זה. אני שואלת מה קרה לך בעבר עם משקל, מה את מרגישה כשאת עומדת עליו, והאם יש לך משקל בבית.

יש כמה דברים שאני לוקחת בחשבון:

ולפעמים ההחלטה משתנה עם הזמן. מי שהתחילה בשקילה עיוורת יכולה, בשלב מאוחר יותר ובליווי, להתחיל לראות את המספר. המטרה היא לא להסתיר ממך משהו לתמיד, אלא לבנות מצב שבו המספר כבר לא שולט בך. כמה זמן זה לוקח שונה מאחת לאחרת, וכתבתי על זה בכמה זמן לוקח טיפול ואיך נראית ההחלמה.

מה עם המשקל בבית

זו אחת השאלות שאני הכי אוהבת לשאול, כי התשובה מלמדת אותי הרבה. הרבה מהנשים שאני פוגשת עולות על המשקל בבית שוב ושוב, לפעמים כמה פעמים ביום. כל עלייה כזאת היא עוד רגע שבו ההפרעה מחליטה בשבילן איך יעבור היום.

בדרך כלל אני מציעה לשקול להוציא את המשקל מהבית, או לפחות להעביר אותו למקום שקשה להגיע אליו, בזמן שהשקילה נעשית אצלי. זה לא עונש ולא חוסר אמון. זה פשוט פינוי מקום. כשהמעקב נמצא בידיים של הצוות, את לא צריכה להיות גם המטופלת וגם השומרת. ואם המחשבה על זה מפחידה אותך מאוד, זה בעצמו מידע חשוב, ושווה לדבר עליו בחדר.

אני יודעת שזה יכול להישמע כמו צעד גדול. אצל חלק מהנשים שאני מלווה זה לקח זמן, והיו שהעבירו את המשקל קודם לבית של אמא, או למחסן, ורק אחר כך החליטו מה לעשות איתו. אין כאן מבחן ואין לוח זמנים. יש כיוון, ואנחנו הולכות בו בקצב שלך.

ואם השקילה מפחידה אותך

הפחד לגיטימי. הוא לא אומר שאת "לא מוכנה" לטיפול. הוא אומר שהמשקל הפך אצלך למשהו גדול ממה שהוא באמת, ושדרך דימוי הגוף הוא קובע איך את רואה את עצמך. זה בדיוק מה שהטיפול בא לשנות.

כמה דברים שאפשר לעשות כדי שזה יהיה קל יותר:

  • להגיד לי מראש מה קשה לך, ולבנות ביחד את הדרך
  • לבקש שקילה בתחילת הפגישה, כדי שלא תחכי לה כל השעה
  • לבחור אם לשמוע משהו על המגמה או לא לשמוע כלום
  • לתכנן מה את עושה אחרי הפגישה, אם את יודעת שהיום הזה טעון

ואם את מרגישה שהמחשבות על הגוף כבר לא נותנות לך מנוחה, כדאי לקרוא גם על דיסמורפיה גופנית, כי לפעמים שם נמצא חלק מהקושי.

מה קרה עם מאיה

אני זוכרת שבאותה פגישה לא שקלתי אותה בכלל. קודם הסברתי לה למה אני צריכה את המידע הזה, מה אני עושה איתו ומי עוד רואה אותו. אחר כך שאלתי אותה מה הכי מפחיד אותה. התשובה שלה לא הייתה קשורה למספר עצמו. היא פחדה ממה שיקרה אחרי: מהנסיעה הביתה, מהארוחה של הערב, מהקול שיגיד לה שהיא "נכשלה".

הצענו יחד שקילה עיוורת בתחילת כל פגישה, ומיד אחריה שיחה רגילה. בשבועות הראשונים היא עדיין שאלה בכל פעם אם "זה בסדר". עם הזמן השאלה הזאת נעלמה. לא כי היא הפסיקה לפחד, אלא כי היה לה פחות מה לעשות עם הפחד. המספר כבר לא היה אצלה, ולכן גם המחשבות סביבו התחילו להתפנות. אחרי כמה חודשים היא אמרה לי משפט שאני חוזרת אליו לא מעט: "הבנתי שכל השנים האלה המשקל הוא זה שניהל אותי, ולא אני אותו".

זה לא סיפור על הצלחה מהירה, ולא כל אחת תרגיש כך. יש מי שדווקא שקילה פתוחה עוזרת לה, כי אי־הידיעה מפחידה אותה יותר מהמספר. בעיניי זה בדיוק הלקח, ואני מנסה לזכור אותו בכל פגישה בקליניקה שלי: אין שיטה אחת שמתאימה לכולן. יש אישה מסוימת, בשלב מסוים, ומה שעוזר לה להתקדם.

מה המשקל לא מספר

המשקל לא מספר אם את ישנה טוב. הוא לא מספר אם את מסוגלת לשבת בארוחה משפחתית בלי פחד, אם חזרת לפגוש חברות, אם הראש פנוי לדברים אחרים. כל אלה סימנים להחלמה לא פחות, ולפעמים יותר. כשאני חושבת על החלמה מאנורקסיה או מכל הפרעה אחרת, אני מסתכלת קודם כל על החיים, ורק אחר כך על הגוף.

גם נסיגה בהחלמה לא נמדדת רק בשקילה. לפעמים הסימן הראשון הוא שינוי בשגרה, בשינה או במצב הרוח, הרבה לפני שמשהו זז בגוף.

שאלות נפוצות

האם חייבים להישקל בטיפול בהפרעת אכילה?

לא תמיד, וזה תלוי בהפרעה, בשלב ובמצב הרפואי. כשיש הגבלה באכילה, מעקב אחרי הגוף הוא חלק מהבטיחות. כשאין צורך רפואי, אפשר לבנות טיפול גם בלי שקילה קבועה. ההחלטה נעשית יחד עם הצוות.

מה ההבדל בין שקילה עיוורת לשקילה פתוחה?

בשקילה עיוורת המטפלת רואה את המספר ואת לא. בשקילה פתוחה אתן רואות אותו יחד ומדברות עליו. נכון לעכשיו אין הוכחה מחקרית שאחת מהן עדיפה, והבחירה תלויה בשלב שלך ובמה שהמספר מעורר אצלך.

האם שקילה עיוורת היא דרך להסתיר ממני מידע?

לא. המטרה היא להוריד מהמספר את הכוח שלו, לא לקבל החלטות מאחורי הגב שלך. אפשר לשאול על המגמה, להבין מה המטרה של המעקב, ולחזור לדבר על זה בכל שלב.

מה אם אני לא מצליחה להפסיק להישקל בבית?

זה נפוץ מאוד, ואין סיבה להתבייש בזה. אפשר לדבר על זה בטיפול ולבנות צעדים קטנים, למשל להרחיק את המשקל. הדחף הזה הוא חלק מההפרעה, והפרעות אכילה ניתנות לטיפול.

ואם זה הרגע שלך

אם המחשבות על משקל, על אוכל או על הגוף ממלאות לך את היום, את לא צריכה להתמודד עם זה לבד. ער"ן עונה ב־1201 בכל שעה ובכל יום. ואם את רוצה להבין איך זה ייראה אצלך, אפשר לדבר איתי בלי להתחייב לכלום, בקליניקה ברמת גן או אונליין. אפשר גם לקרוא קודם את חמשת השלבים להתחלת טיפול או על טיפול אונליין.

אישה צעירה ודיאטנית יושבות זו מול זו בחדר טיפול מואר ומשוחחות ברוגע

עוד מידע שיכול לעניין אותך