"אין לי אנורקסיה, ואני לא מקיאה. אז מה יש לי בכלל?" האישה ששאלה אותי את זה הגיעה אחרי שלוש שנים שבהן האוכל תפס לה חצי מהראש. היא חיפשה את עצמה בשני שמות שכולם מכירים, לא מצאה, והסיקה שהיא פשוט חלשה. אני שומעת את ההיגיון הזה כל שבוע, והוא אחת הסיבות העיקריות שאנשים מגיעים אליי מאוחר.
הפרעות האכילה הן משפחה שלמה, ורק שתיים מהן נכנסו לשיח הציבורי. את המדריך הזה כתבתי כדי שיהיה לך מקום אחד לראות את כולן יחד: מה כל אחת, איך מבדילים ביניהן, ולאן ממשיכים לקרוא על כל אחת בנפרד.
תוכן העניינים
Toggleלמה בכלל חשוב לדעת מה השם
אני לא אוהבת תוויות, ואני כן אוהבת דיוק. ההבדל ביניהם הוא מה עושים עם השם אחר כך.
השם משנה כי הטיפול שונה, ולפעמים שונה מאוד. בגישה אחת מתחילים מהמשפחה ובאחרת מהפרט, יש מצבים שדורשים מעקב רפואי צמוד ויש כאלה שלא, ויש הפרעות שבהן העבודה הראשונה היא תזונתית ואחרות שבהן היא רגשית. אבחנה לא נועדה להגדיר אותך — היא נועדה לכוון את מי שמטפלת בך. אני משתמשת בה כמו שמשתמשים במפה: כדי לדעת לאן ללכת, לא כדי לדעת מי את.
אנורקסיה נרבוזה
הגבלה מתמשכת של האכילה, יחד עם פחד עז מעלייה במשקל ועם תפיסה מעוותת של הגוף. התמונה המוכרת היא של נערה, אבל אני פוגשת אותה בכל גיל ובכל מגדר, וגם אצל נשים שכבר הספיקו להקים משפחה.
במה היא נבדלת: המאפיין המרכזי הוא ההגבלה עצמה והנוקשות סביבה, גם כשיש אירועים של אכילה גדולה. במאמר על אנורקסיה נרבוזה פירטתי את התסמינים ואת הסוגים, ועל הדרך החוצה כתבתי במאמר על איך נראה מסע ההחלמה.
שתי נקודות שאני מבקשת שתכירי: יש אנורקסיה א-טיפית, שבה כל המאפיינים קיימים אבל המראה החיצוני לא מעורר חשד אצל אף אחד, ויש מצבים שנמשכים שנים ארוכות ועדיין אפשר להשתפר בהם.
בולימיה נרבוזה
מעגל של אירועי אכילה גדולים שמלווים בתחושת אובדן שליטה, ואחריהם ניסיון לפצות. המעגל הזה מזין את עצמו, וזה בדיוק מה שמקשה לצאת ממנו לבד.
במה היא נבדלת: הנוכחות של שני החלקים יחד, ולרוב במשקל שנראה רגיל לחלוטין מבחוץ. לכן היא יכולה להימשך שנים בלי שאיש בסביבה יידע. מניסיוני זאת ההפרעה שבה הפער בין מה שרואים לבין מה שקורה בפנים הוא הגדול ביותר, וזה גם מה שהופך את הבושה סביבה לכבדה כל כך. על המעגל שמזין בולימיה ועל שלבי ההחלמה ממנה כתבתי בנפרד, ואם את מתבלבלת בין שתי האבחנות הראשונות, יש לי מאמר על ההבדל בין אנורקסיה לבולימיה.
הפרעת אכילה התקפית
אירועים חוזרים של אכילה בכמות גדולה עם אובדן שליטה, בלי הפיצוי שמאפיין בולימיה, ועם מצוקה ובושה גדולות אחרי.
במה היא נבדלת: אין כאן התנהגות מפצה, וזאת הסיבה המרכזית לכך שהיא נשארת מתחת לרדאר. זו ההפרעה הנפוצה ביותר מבין כולן, ובכל זאת היא המאובחנת פחות — בין היתר משום שנשים רבות מתארות אותה לרופא כ"בעיית משמעת" ולא כקושי שמגיע לו טיפול. במדריך על הפרעת אכילה התקפית הסברתי מה עומד מאחוריה, ואיך עוצרים התקף ברגע עצמו ולאורך זמן.
ARFID, פיקה ורומינציה: כשזה בכלל לא קשור למראה
זאת הקבוצה שהכי פחות מוכרת בישראל, והיא הסיבה שהרבה משפחות מסתובבות שנים בלי תשובה. אני רואה את זה במיוחד אצל הורים שנשלחו מרופא לרופא ונאמר להם שהילד פשוט בררן.
ARFID היא הימנעות או הגבלה של אכילה שאינה נובעת מדימוי גוף כלל. הסיבות אחרות לגמרי: רגישות חושית חזקה למרקמים ולטעמים, חוסר עניין באוכל, או פחד שנוצר אחרי חוויה קשה כמו חנק או הקאה. היא שכיחה יותר אצל ילדים ואצל אנשים על הרצף האוטיסטי, והיא ממשיכה לפעמים אל הבגרות. במה היא נבדלת: אין בה שום עיסוק במראה ואין פחד מעלייה במשקל, ולכן כל שאלון שמתמקד בדימוי גוף יפספס אותה. ההבדל בינה לבין ילדה קטנה שעוברת שלב של בררנות הוא בעיקר בהמשכיות ובהשלכות על התפקוד.
פיקה היא אכילה של חומרים שאינם מזון, כמו אדמה, גיר או קרח. היא מופיעה בעיקר בילדות, במצבי חסר תזונתי מסוימים ובהקשרים התפתחותיים, ולעתים גם בהריון. במה היא נבדלת: אין כאן כלל עיסוק בצורת הגוף, והטיפול מתחיל בבירור רפואי.
הפרעת רומינציה היא העלאה חוזרת של מזון מהקיבה חזרה לפה, בלי בחילה ובלי שמדובר במצב רפואי אחר. היא נדירה יחסית ולעתים קרובות מאובחנת בטעות כבעיה גסטרו, ואז עוברות שנים עד שמישהו שואל את השאלה הנכונה. במה היא נבדלת: ההתנהגות אינה מכוונת לפיצוי, והיא לרוב נלמדת בלי מודעות.
מה שקורה דווקא בלילה
שתי תמונות שונות לגמרי מתבלבלות כאן כל הזמן, ואני מבררת את ההבדל ביניהן כבר בפגישה הראשונה, כי הטיפול הולך לשני כיוונים שונים לגמרי.
תסמונת האכילה הלילית היא דפוס שבו חלק ניכר מהאכילה מתרחש בערב ובלילה, לעתים עם יקיצות לשם אכילה, ותמיד בהכרה מלאה. אכילה מתוך שינה היא משהו אחר לגמרי: הפרעת שינה, שבה האדם אוכל בלי להיות ער ובלי לזכור. במה הן נבדלות: במודעות. אם את זוכרת, זה הראשון. אם מצאת עדויות בבוקר ואין לך מושג, זה השני, והטיפול בו עובר דרך רופא שינה. כתבתי על ההבדל בין השתיים ובין התקף ערב רגיל בהרחבה.
השמות שאינם אבחנות רשמיות
כאן אני רוצה לדייק, כי בדיוק בנקודה הזאת מתפשט הרבה בלבול ברשת.
אורתורקסיה אינה אבחנה פורמלית. היא לא מופיעה במדריכים האבחוניים, ואין לה קריטריונים מוסכמים. ועם זאת, התופעה אמיתית לגמרי: עיסוק באכילה "נכונה" שהופך לנוקשה ומתחיל לנהל את החיים. במה היא נבדלת: המוקד הוא איכות האוכל ולא הכמות, והמצוקה מופיעה כשחורגים מהכללים. במאמר על אורתורקסיה הסברתי מתי זה עובר את הגבול.
ביגורקסיה גם היא לא אבחנה של הפרעת אכילה, אלא צורה של דיסמורפיה גופנית שמתמקדת בשרירים. היא מופיעה בעיקר אצל גברים ומתחפשת היטב לאורח חיים ספורטיבי, וכתבתי עליה במאמר על דיסמורפיה שרירית. גם דיסמורפיה גופנית עצמה אינה הפרעת אכילה, אבל היא נלווית לא פעם לאחת מהן.
אכילה רגשית היא דפוס ולא אבחנה. ההבדל מהפרעת אכילה התקפית הוא בעוצמה, בתדירות ובתחושת אובדן השליטה. על המעגל שמזין אותה כתבתי בנפרד.
ויש עוד מצב שאינו הפרעת אכילה אך קשור מאוד: RED-S, חוסר זמינות אנרגיה בספורט, שמופיע אצל ספורטאיות וספורטאים ולעתים הוא הסימן הראשון שמשהו לא בסדר.
הקבוצה הכי גדולה, ושאף אחד לא מדבר עליה
אם לא מצאת את עצמך באף אחת מהכותרות למעלה, סביר מאוד שאת נמצאת כאן.
במדריכים האבחוניים יש קטגוריה למצבים שבהם רוב המאפיינים קיימים אבל התמונה לא מתיישבת בדיוק עם הגדרה אחת. בפועל זו אחת הקבוצות הגדולות ביותר, ולא מדובר במצבים קלים יותר. הסבל זהה, הסיכון הרפואי יכול להיות זהה, והטיפול דומה מאוד.
אני מדגישה את זה כי אני פוגשת נשים שדחו פנייה לטיפול בשנים רק משום שלא עמדו בכל הסעיפים של רשימה כלשהי. אחת מהן אמרה לי שהיא חיכתה "להיות חולה מספיק", ואני חושבת שזה המשפט הכי עצוב ששמעתי בקליניקה. ההפרעות האלה ניתנות לטיפול, גם כשאין להן שם מדויק. אצל גברים זה קורה אפילו יותר, כי גם האבחנות עצמן נוסחו בעיקר סביב נשים.
אז איך יודעים מה יש לך, ומה עושים עכשיו
קריאה באינטרנט לא תיתן לך תשובה, וגם שאלון מקוון לא. שניהם טובים כדי להבין שמשהו קורה, ולא כדי לדעת מה בדיוק. התשובה מגיעה משיחה עם מי שעוסקת בזה, בתוספת בירור רפואי בסיסי אצל רופא המשפחה.
מה שאני כן ממליצה לעשות עוד לפני: לכתוב לעצמך בכמה שורות מה קורה, מתי זה התחיל, ומה הכי מפריע לך היום. זה חוסך חצי פגישה, והוא גם עוזר לך לראות את התמונה בלי הערפל. אני מבקשת את זה מכל מי שקובעת אצלי תור ראשון, ואף אחת לא התחרטה על זה.
ולגבי התזמון אני תמיד אומרת את אותו דבר: הפרעת אכילה לא ממתינה בתור. התהליך מול הקופה שווה את זה והוא חשוב, אבל הוא לוקח זמן, ובינתיים הדפוסים מתבססים. אפשר להתחיל פרטי במקביל בלי לוותר על שום זכות, והרבה נשים ומשפחות עושות בדיוק את זה. אני מקבלת בקליניקה ברמת גן ועובדת גם בליווי אונליין עם מטופלות מכל הארץ. ושני דברים ששווים כסף: בקשי תמיד חשבונית מפורטת, ובדקי בפוליסה הפרטית שלך או בביטוח דרך מקום העבודה אם יש סעיף של ייעוצים אמבולטוריים.
שאלות נפוצות
כמה סוגים של הפרעות אכילה יש?
במדריכים האבחוניים מופיעות כמה אבחנות עיקריות: אנורקסיה, בולימיה, הפרעת אכילה התקפית, ARFID, פיקה ורומינציה, לצד קטגוריה רחבה של מצבים לא טיפוסיים. לכך מתווספות תופעות שאינן אבחנות רשמיות, כמו אורתורקסיה.
האם אורתורקסיה היא הפרעת אכילה רשמית?
לא. אין לה קריטריונים מוסכמים והיא אינה מופיעה במדריכים האבחוניים. התופעה עצמה קיימת וניתנת לטיפול, אבל מבחינה פורמלית היא מסווגת לרוב תחת מצבים אחרים.
מה ההבדל בין ARFID לבררנות אכילה רגילה?
בררנות היא נפוצה מאוד בילדות וחולפת ברובה. ב-ARFID ההימנעות נמשכת, מצמצמת מאוד את מגוון המזונות ופוגעת בתפקוד או בבריאות. מה שחשוב לדעת הוא שאין בה עיסוק במראה או בפחד מעלייה במשקל.
האם אפשר לעבור מהפרעת אכילה אחת לאחרת?
כן, וזה שכיח. לא מעט נשים מתחילות בתמונה אחת ועוברות עם השנים לאחרת. זה לא אומר שמישהו טעה באבחנה, אלא שההפרעות האלה נעות, והטיפול מתעדכן בהתאם.
מה שאני רוצה שתיקחי מהמדריך הזה
השמות שימושיים, אבל הם לא התנאי לקבל עזרה, ואף אחד לא יבקש ממך להציג אבחנה בכניסה. אם את קוראת את זה ומזהה את עצמך בחצי משפט בתוך אחת הפסקאות, זה מספיק כדי לפנות. אני מעדיפה בהרבה לשבת עם מישהי ולהגיד לה שהכל בסדר, מאשר לפגוש אותה שלוש שנים אחר כך.
הפגישה הראשונה היא בעיקר היכרות ושאלות, בלי התחייבות ובלי שיפוט. ואם את עדיין מתלבטת איפה את נמצאת בתוך כל זה, צרי איתי קשר ונדבר על זה יחד.
ודבר אחרון, שחשוב לי יותר מכל טבלה: אף אחת מהאבחנות האלה לא נקבעת לבד מול מסך. אם משהו ממה שקראת כאן מהדהד לך, הצעד הבא הוא שיחה עם אשת מקצוע — דיאטנית קלינית שעובדת בהפרעות אכילה, פסיכולוג או רופא המשפחה. באינדקס המטפלים של העמותה הישראלית להפרעות אכילה אפשר לחפש לפי אזור, ואם את במצוקה עכשיו ער"ן נמצאים בקו 1201 מסביב לשעון.

על הכותבת
יערה סיטבון היא תזונאית-דיאטנית קלינית, מוסמכת על ידי משרד הבריאות, המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, בתזונת ספורט ובתזונת בני נוער. את כל התכנים באתר היא כותבת בעצמה, מתוך העבודה היומיומית בקליניקה.
- תעודת תזונאי-דיאטן, משרד הבריאות (חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008)
- B.Sc. במדעי התזונה · M.A.N. במדעי הספורט, המכללה האקדמית בוינגייט
- חברה ב-האגודה הישראלית להפרעות אכילה (IAED)
- קליניקה פרטית ברמת גן · טיפול פרונטלי ומקוון בכל הארץ
מקורות והנחיות מקצועיות
התכנים באתר מבוססים על הניסיון הקליני שלי ועל הנחיות הגופים המקצועיים המובילים בתחום: